בס"ד
להתרגל לחיות בלי הרגלים
יש ילדה בשומרון שאשתי שמרה עליה פעם אחת ביביסיטר , ואותה ילדה בקשה חביתה לארוחת ערב. אישתי שלפה מהארון מחבת קטנה, שברה ביצה והתחילה להכין לה חביתה. הילדה ראתה את כל המתרחש והתרגזה "אני לא רוצה מלאווח אני רוצה חביתה". אשתי אמרה לה זו חביתה אל תדאגי. "לא נכון זה מלאווח" התעקשה הילדה. כל הנסיונות להראות לילדה הקטנה שמדובר בחביתה לא הועילו, והיא עמדה בדעתה שהמאכל המתבשל הוא מלאווח ואיש לא יזיז אותה מדעתה. בשלב כלשהו היא שאלה את הילדה כיצד היא בטוחה כל כך שזה אכן מלאווח?. והיא ענתה "זה מלאווח כיוון שזו המחבת של המלאווח , המחבת של החביתה היא בצבע אדום".
הרגלים של ילדים זה עניין מוכר והרבה דיו נשפך כדי להבין נושא זה. יש בטויים כמו "חפץ מעבר" שפירושו צעצוע או כלי שהילד נקשר אליו מאוד ולוקח לכל מקום. ישנם הרגלים משונים והכל נורמלי והכל מותר. עיקר הנקודה היא שילדים צריכים הרגלים , קשה להם מאוד לחיות בספונטניות למרות חוש הדמיון המפותח שלהם , הם זקוקים למקובעות ושיטתיות כדי להרגיש בטוחים ורגועים.
גם בקרב אנשים חולים ומוגבלים קיימת תופעה דומה , בעלי תסמונת דאון או הסובלים מפיגורים שונים , זקוקים מאוד לסדר המוכר להם , שאליו הם רגילים. יתכן שלקח להם זמן רב להתרגל לסדרים אלו אבל אחרי שהם עברו את המכשול של ההתרגלות הם מאוד אוהבים ומאוד זקוקים לסדרים הללו, לפעמים עד כדי כך שבחור לא יאכל שבוע אם לא הגישו לו את האוכל בזמן הנכון ובכלים התואמים.
לצערנו גם בציבור הזקנים ישנה תופעה דומה , ישנם הרגלים שהתקבעו במשך שנים רבות ולא ניתן לשנותם בכלל , לפעמים זה אפילו גובל בסכנה , כמו מכשיר חשמלי שאיננו בטיחותי שאדם מבוגר מסרב להחליפו כי הוא רגיל אליו, או אי יכולת לאכול מזון בריא יותר או דל סוכר ודל שומן שמבוגרים צריכים לאכול בשל מחלות מסויימות או תרופות, והם פשוט לא מסוגלים כי הם רגילים אחרת.
התופעה מפחידה באמת היא שזה קיים אצל בני אדם בריאים , צעירים , חכמים ועצמאיים. ישנם הרגלים שונים ומשונים לרבים מאיתנו והם מאוד מוזרים בעיניי הסביבה ובצדק!. החל מהגעלות מצבעים מסויימים – שכל דבר צהוב עושה לי בחילה , עד שמות פרטיים שהוא לא מוכן לבטא כי השם הזה מעצבן אותו . התעקשת לקנות שוב ושוב מוצר גרוע כי התרגלתי אליו , ולפעמים כל מני תנועות מיותרות לחלוטין שהתקבעו כחלק משגרת החיים.
אני לא מנסה לעקור לכולנו את ההרגלים שלנו כי אני יודע שאני לא אצליח , וגם אני לצערי חולה בכמה הרגלים מגונים למדי ויתכן שישנם עוד שאני כלל לא מודע אליהם. אבל אני חושב שכן צריך להעיר ולהאיר את הנושא מזווית חדשה, שאולי אפילו תסייע לחלק מאיתנו לקבל אומץ ולנטוש חלק מההרגלים.
אקדים ואומר שככל שההרגל הוא יותר פיזי ופחות נפשי הדבר פחות חמור , אבל גם להרגלים הפיזיים יש חשיבות כיוון שהם מסגלים לנו צורת חיים שעלולה להשתקף אחר כך גם בעולמנו הרוחני.
ביקורתיות כלפי הרגלים.
הרמח"ל במסילת ישרים מתאר בפנינו את מידת הזהירות שהיא המידה הבסיסית ביותר לכל בעל נפש ואלו דבריו: "הנה עניין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו כלומר: מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא? לבלתי יעזב נפשו לסכנת האבדון חס ושלום ולא ילך במהלך הרגלו כעור באפלה...... וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו, כי אולם חסרון השמירה מפני העיוורון הטבעי או מפני עיוורון הרצוני, דהינו סתימת העינים בבחירה וחפץ, אחד הוא....והנה ירמיהו היה מתאונן על רע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המדה הזאת, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה. כלל הדבר: יהיה האדם מעין על מעשיו כולם ומפקח על כל דרכיו שלא להניח לעצמו הרגל רע ומדה רעה, כל שכן עברה ופשע. והנני רואה צורך לאדם, שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו, כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עתים ושעות לזה, שלא יהיה משקלו עראי אלא בקביעות גדול, כי רב התולדה הוא. ומי שמרגיל עצמו למנהגות האלה איננו אדון בעצמו לעשות הפך זה כשירצה, כי כבר נאסר רצונו במאסר ההרגל הנעשה טבע שני"
סיכום דבריו בקצרה הם שהנטיה הטבעית של כולנו היא לעשות מה שאנחנו רגילים לעשות , לא רק זקנים וילדים אלא גם צעירים ובוגרים. בכולנו מוטבעות תכונות והרגלים שקנינו ולמדנו וסיגלו ולעצמנו. חלקם טובים וחלקם רעים , וגם הטובים דורשים שיפור ושיפוץ ועבודה מתמדת . שהרי האדם בטבעו איננו מושלם שהרי האדם נברא בשביל לתקן את עצמו "אשר ברא ה' לעשות" . אם הקב"ה היה בורא אותנו מושלמים לא הייתה לנו בחירה חופשית. לכן כך גם ביאר בהקדמה " כי אין דברי החסידות ועניני היראה והאהבה וטהרת הלב דברים מוטבעים באדם, עד שלא יצטרכו אמצעים לקנותם אלא ימצאו אותם בני האדם בעצמם כמו שימצאו כל תנועותיהם הטבעיות, כשינה והיקיצה, הרעב והשבע וכל שאר התנועות החקוקות בטבענו, אלא ודאי שצריכים הם לאמצעים ולתחבולות לקנות אותם ולא יבצרו גם כן מפסידים להם שירחיקום מן האדם ולא יחסרו דרכים שירחיקו מפסידיהם". אם כן יש להניח שכל הרגל שיש בנו שלא עיבדנו אותו, פשפשנו בו ומשמשנו אותו, הוא בהכרח פגום ומכיל בתוכו סיגים ולכלוכים שעלינו לנקות ולטהר. וחשוב להאיר את הנקודה הזו דווקא על ההרגלים ולא על כל שאר המידות והתאוות , כיוון שהרגל הוא טבע שני בשבילנו ולכן אנחנו מרגישים מאוד נוח כשאר אנחנו הולכים איתו , ומצד שני מרגישים רע מאוד כשאנחנו נדרשים לפעול בשונה מהרגלנו. ולכן אומר לנו הרמח"ל שמי שרוצה באמת להיות אדם טוב, אין לא ברירה אלא לוותר על הרגליו , על חלקם יצטרך לוותר לחלוטין וחלקם יצטרכו לעבור סדנת שיפור ושיפוץ. אין מנוס אלא להיות ביקרותי כלפי ההרגלים שלנו. אדם חושב לא יכול להיות עבד להרגליו! הוא צריך להיות מסוגל לשלוט בהם ולשנות ולשפר אותם בהתאם למה שנדרש ממנו. אדם בתחילת דרכו יידרש לשנות את הרגליו מעט וזו תהיה מלאכתו , ואדם בהמשך דרכו יתכן ויצטרך לוותר לחלוטין על ההרגל הרע. כל אחד לפי מדרגתו.
אבל האם אין מקום כלל להרגלים? הרי אנחנו מתפללים כל יום "ותרגילנו בתורתך" אם כן יש מקום גם להרגלים אם הם טובים. ואכן כך אומר הרמח"ל כאשר הוא בא לדבר על מעבר למדרגה גבוהה יותר מהזהירות, אכן יש להרגלים תפקיד חיובי. אמנם בתחילת הדרך , בשלב א' שהוא מדרגת הזהירות מוטל על האדם לשבור את הרגליו ולשנותם לאט לאט , אחד אחד. אבל אסור לנו להסתפק רק בשבירת ההרגלים הרעים , צריך גם להחליף אותם בהרגלים אלטרנטיביים טובים. כי האדם בטבעו זקוק להרגל , ולכן אם הוא בוחר לעצמו הרגלים חיוביים שמקדמים אותו אל האמת זו מעלה טובה. אלו דבריו : "אמנם אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה, עד שינקה נקיון ראשון מן החטאים המפורסמים וירגיל עצמו בעבודה ובזריזותה ותגבר בו האהבה אל בוראו והחמדה אליו, הנה כח ההרגל הזה ירחיק אותו מעניני החמר וידביק דעתו אל השלימות הנפשי עד שסוף סוף יוכל להגיע אל הנקיון השלם".
ראינו שמוטל על האדם לברר מהם הרגליו והאם הם תואמים את המטרה שלו. את הרעים עלי לזרוק, למרות שזה קשה מאוד אין ברירה, זו העבודה המוטלת עלינו אם ברצוננו להיות אנשי אמת וטוב. ובנוסף צריך להתברר לנו האם ההרגלים הטובים שכן יש לנו הם טובים מספיק , שאולי הם צריכים עוד שיפור ותיקון. למדנו גם שמוטל על האדם לקנות לעצמו עוד ועוד הרגלים טובים ועל ידם הוא יזכה להציב את חייו על דרך היושר והאמת. תפקידנו הוא לעזוב את ההרגלים הרעים ולהציב תחתם הרגלים חלופיים טובים יותר.
אבל משהו בהבנה הזו קצת חסר , נראה כאילו נכנענו לחיים של הרגלים ושל שגרה . יש בהרגלים משהו מעצבן מאוד שמקומם כל נפש ישרה – לא יתכן שאנחנו נחייה כמו רובוטים! האם זה תפקידנו בעולם? לחליף קיבעון אחד בקיבעון אחר? איפה החופש והדרור , איפה היצירתיות? מדוע הכל יבש כל כך?!
ובאמת אם נדקדק בדברי המסילת ישרים נראה שהתשובה נעוצה כבר בפנים . מה כוונת הרמח"ל כאשר הוא אומר "אמנם אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה, עד שינקה נקיון ראשון מן החטאים המפורסמים וירגיל עצמו בעבודה" באיזה עבודה בדיוק עליו להתרגל לעבוד? האם בעבודה של המצוות והמעשים הטובים? אם התשובה היא כן אז נשארה הקושיה ששאלנו קודם – התחושה היא שנדרש מאיתנו להיות רובוט , ומי רוצה להיות רובוט, אפילו אם מדובר ברובוט של מצוות, בכל זאת אנחנו רוצים חירות.
נראה לי שההסבר הנכון הוא שהעבודה שעלינו להתרגל לעבוד בה , היא העבודה שדיברנו עלינו בתחילת המסילה , הביקורת כלפי ההרגלים שלנו. כלומר העבודה שמוטל עלינו לעשות היא לא להסתפק במדרגה שבה אנחנו נמצאים , ולא חשוב באיזה מדרגה זו. זו העבודה ולזה אנחנו צריכים להתרגל. זו עבודה קשה כיוון שטבעו של אדם הוא להישאר במקום המוכר, במקום שהוא קנה כבר, במיוחד אם מדובר על מקום שהוא עמל קשות בשביל לקנות, שאז הפרידה ממקום זה קשה הרבה יותר. אבל זו בדיוק העבודה! – להיות מוכנים לעזוב כל מדרגה שהיא , אפילו אם טוב לנו מאוד במדרגה הזו. וזה אתגר לא פשוט ולכן עלינו להתרגל לעבודה הזו . העיקרון של הסתפקות במועט נכונה לעולם החומר והגשמיות,אבל במעלות רוחניות אסור לנו להסתפק בשום מדרגה שהיא. רק אחרי שבנינו בתוכנו את התכונה הזו, את ההרגל הזה לא להסתפק בשום מדרגה,רק אז אנחנו יכולים להתחיל לתפס במעלות החסידות. האדם צריך להרגיל את עצמו לתקן ולשפר, ועל ידי שיתרגל לשפר את עצמו שוב ושוב . דווקא על יד כוח ההרגל הוא יוכל לעבור לשלב הבא. הרמח"ל מציע לנו להשתמש בכוחו של האויב לטובתנו- עד עכשיו ההרגלים היו לרעתנו והיינו צריכים לשבור אותו לבקר (מלשון ביקורת) אותם. אבל עכשיו אנחנו נשתמש בכוח של ההרגל בשביל להשתפר , אנחנו נתרגל להיות אנשים שאין להם הרגלים , נתרגל להיות אנשים ששואפים להשתפרות מתמדת, ששואפים לאין סוף.
הרב קוק מסביר שזו בדיוק כוונת הגמרא שהיא אומרת "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" . ברור שלא מספיק לכפור בעבודה זרה בשביל להתגייר , זהו תהליך ארוך ומיידע. אבל מי שכופר בעבודה זרה הוא כבר נכנס לראש של יהודי. מהי עבודה זרה? הסתפקות במועט! לייחס שלמות ואלוהות לפסל או עץ זה אומר שמבחינתי פסל זה או חתיכת העץ שמולי היא הדבר העליון ביותר שיש , ולכן אני סוגד לה ח"ו. במקום לסגוד לאין סוף ברוך הוא שאין בו כל הבנה ותפיסה , שכל מושג או שבח שננסה להגיד הכל יהיה קטן לאומתו , יש מי שמעדיף להסתפק למדרגה נמוכה יותר , שניתנת להשגה ואפשר להגדיר אותה ולגעת בה ולמשש אותה . הוא מסתפק בגילוי נמוך מאוד של אלוקות כיוון שנוח לו ונעים לו בה. אולי כי הוא התרגל אליה כמו שאמרו חז"ל "עכו"ם מעשי אבותיהם בידם" הם רגילים ולכן הם לא רוצים לשאוף למקום גבוה יותר, במיוחד שנדרש מאיתנו להתפלל לאלוה שאין לנו בו שום השגה ותפיסה שזה דבר קשה מאוד. אבל מי שכופר בכל זה , שלא מוכן להסתפק בשום מהות רוחנית חוץ מהאין סוף. הוא נקרא יהודי. כך גם מוטל עלינו להתרגל לשאוף לאין סוף.
לשבור את ההרגלים!.
להתרגל לחיות בלי הרגלים
יש ילדה בשומרון שאשתי שמרה עליה פעם אחת ביביסיטר , ואותה ילדה בקשה חביתה לארוחת ערב. אישתי שלפה מהארון מחבת קטנה, שברה ביצה והתחילה להכין לה חביתה. הילדה ראתה את כל המתרחש והתרגזה "אני לא רוצה מלאווח אני רוצה חביתה". אשתי אמרה לה זו חביתה אל תדאגי. "לא נכון זה מלאווח" התעקשה הילדה. כל הנסיונות להראות לילדה הקטנה שמדובר בחביתה לא הועילו, והיא עמדה בדעתה שהמאכל המתבשל הוא מלאווח ואיש לא יזיז אותה מדעתה. בשלב כלשהו היא שאלה את הילדה כיצד היא בטוחה כל כך שזה אכן מלאווח?. והיא ענתה "זה מלאווח כיוון שזו המחבת של המלאווח , המחבת של החביתה היא בצבע אדום".
הרגלים של ילדים זה עניין מוכר והרבה דיו נשפך כדי להבין נושא זה. יש בטויים כמו "חפץ מעבר" שפירושו צעצוע או כלי שהילד נקשר אליו מאוד ולוקח לכל מקום. ישנם הרגלים משונים והכל נורמלי והכל מותר. עיקר הנקודה היא שילדים צריכים הרגלים , קשה להם מאוד לחיות בספונטניות למרות חוש הדמיון המפותח שלהם , הם זקוקים למקובעות ושיטתיות כדי להרגיש בטוחים ורגועים.
גם בקרב אנשים חולים ומוגבלים קיימת תופעה דומה , בעלי תסמונת דאון או הסובלים מפיגורים שונים , זקוקים מאוד לסדר המוכר להם , שאליו הם רגילים. יתכן שלקח להם זמן רב להתרגל לסדרים אלו אבל אחרי שהם עברו את המכשול של ההתרגלות הם מאוד אוהבים ומאוד זקוקים לסדרים הללו, לפעמים עד כדי כך שבחור לא יאכל שבוע אם לא הגישו לו את האוכל בזמן הנכון ובכלים התואמים.
לצערנו גם בציבור הזקנים ישנה תופעה דומה , ישנם הרגלים שהתקבעו במשך שנים רבות ולא ניתן לשנותם בכלל , לפעמים זה אפילו גובל בסכנה , כמו מכשיר חשמלי שאיננו בטיחותי שאדם מבוגר מסרב להחליפו כי הוא רגיל אליו, או אי יכולת לאכול מזון בריא יותר או דל סוכר ודל שומן שמבוגרים צריכים לאכול בשל מחלות מסויימות או תרופות, והם פשוט לא מסוגלים כי הם רגילים אחרת.
התופעה מפחידה באמת היא שזה קיים אצל בני אדם בריאים , צעירים , חכמים ועצמאיים. ישנם הרגלים שונים ומשונים לרבים מאיתנו והם מאוד מוזרים בעיניי הסביבה ובצדק!. החל מהגעלות מצבעים מסויימים – שכל דבר צהוב עושה לי בחילה , עד שמות פרטיים שהוא לא מוכן לבטא כי השם הזה מעצבן אותו . התעקשת לקנות שוב ושוב מוצר גרוע כי התרגלתי אליו , ולפעמים כל מני תנועות מיותרות לחלוטין שהתקבעו כחלק משגרת החיים.
אני לא מנסה לעקור לכולנו את ההרגלים שלנו כי אני יודע שאני לא אצליח , וגם אני לצערי חולה בכמה הרגלים מגונים למדי ויתכן שישנם עוד שאני כלל לא מודע אליהם. אבל אני חושב שכן צריך להעיר ולהאיר את הנושא מזווית חדשה, שאולי אפילו תסייע לחלק מאיתנו לקבל אומץ ולנטוש חלק מההרגלים.
אקדים ואומר שככל שההרגל הוא יותר פיזי ופחות נפשי הדבר פחות חמור , אבל גם להרגלים הפיזיים יש חשיבות כיוון שהם מסגלים לנו צורת חיים שעלולה להשתקף אחר כך גם בעולמנו הרוחני.
ביקורתיות כלפי הרגלים.
הרמח"ל במסילת ישרים מתאר בפנינו את מידת הזהירות שהיא המידה הבסיסית ביותר לכל בעל נפש ואלו דבריו: "הנה עניין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו כלומר: מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא? לבלתי יעזב נפשו לסכנת האבדון חס ושלום ולא ילך במהלך הרגלו כעור באפלה...... וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו, כי אולם חסרון השמירה מפני העיוורון הטבעי או מפני עיוורון הרצוני, דהינו סתימת העינים בבחירה וחפץ, אחד הוא....והנה ירמיהו היה מתאונן על רע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המדה הזאת, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה. כלל הדבר: יהיה האדם מעין על מעשיו כולם ומפקח על כל דרכיו שלא להניח לעצמו הרגל רע ומדה רעה, כל שכן עברה ופשע. והנני רואה צורך לאדם, שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו, כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עתים ושעות לזה, שלא יהיה משקלו עראי אלא בקביעות גדול, כי רב התולדה הוא. ומי שמרגיל עצמו למנהגות האלה איננו אדון בעצמו לעשות הפך זה כשירצה, כי כבר נאסר רצונו במאסר ההרגל הנעשה טבע שני"
סיכום דבריו בקצרה הם שהנטיה הטבעית של כולנו היא לעשות מה שאנחנו רגילים לעשות , לא רק זקנים וילדים אלא גם צעירים ובוגרים. בכולנו מוטבעות תכונות והרגלים שקנינו ולמדנו וסיגלו ולעצמנו. חלקם טובים וחלקם רעים , וגם הטובים דורשים שיפור ושיפוץ ועבודה מתמדת . שהרי האדם בטבעו איננו מושלם שהרי האדם נברא בשביל לתקן את עצמו "אשר ברא ה' לעשות" . אם הקב"ה היה בורא אותנו מושלמים לא הייתה לנו בחירה חופשית. לכן כך גם ביאר בהקדמה " כי אין דברי החסידות ועניני היראה והאהבה וטהרת הלב דברים מוטבעים באדם, עד שלא יצטרכו אמצעים לקנותם אלא ימצאו אותם בני האדם בעצמם כמו שימצאו כל תנועותיהם הטבעיות, כשינה והיקיצה, הרעב והשבע וכל שאר התנועות החקוקות בטבענו, אלא ודאי שצריכים הם לאמצעים ולתחבולות לקנות אותם ולא יבצרו גם כן מפסידים להם שירחיקום מן האדם ולא יחסרו דרכים שירחיקו מפסידיהם". אם כן יש להניח שכל הרגל שיש בנו שלא עיבדנו אותו, פשפשנו בו ומשמשנו אותו, הוא בהכרח פגום ומכיל בתוכו סיגים ולכלוכים שעלינו לנקות ולטהר. וחשוב להאיר את הנקודה הזו דווקא על ההרגלים ולא על כל שאר המידות והתאוות , כיוון שהרגל הוא טבע שני בשבילנו ולכן אנחנו מרגישים מאוד נוח כשאר אנחנו הולכים איתו , ומצד שני מרגישים רע מאוד כשאנחנו נדרשים לפעול בשונה מהרגלנו. ולכן אומר לנו הרמח"ל שמי שרוצה באמת להיות אדם טוב, אין לא ברירה אלא לוותר על הרגליו , על חלקם יצטרך לוותר לחלוטין וחלקם יצטרכו לעבור סדנת שיפור ושיפוץ. אין מנוס אלא להיות ביקרותי כלפי ההרגלים שלנו. אדם חושב לא יכול להיות עבד להרגליו! הוא צריך להיות מסוגל לשלוט בהם ולשנות ולשפר אותם בהתאם למה שנדרש ממנו. אדם בתחילת דרכו יידרש לשנות את הרגליו מעט וזו תהיה מלאכתו , ואדם בהמשך דרכו יתכן ויצטרך לוותר לחלוטין על ההרגל הרע. כל אחד לפי מדרגתו.
אבל האם אין מקום כלל להרגלים? הרי אנחנו מתפללים כל יום "ותרגילנו בתורתך" אם כן יש מקום גם להרגלים אם הם טובים. ואכן כך אומר הרמח"ל כאשר הוא בא לדבר על מעבר למדרגה גבוהה יותר מהזהירות, אכן יש להרגלים תפקיד חיובי. אמנם בתחילת הדרך , בשלב א' שהוא מדרגת הזהירות מוטל על האדם לשבור את הרגליו ולשנותם לאט לאט , אחד אחד. אבל אסור לנו להסתפק רק בשבירת ההרגלים הרעים , צריך גם להחליף אותם בהרגלים אלטרנטיביים טובים. כי האדם בטבעו זקוק להרגל , ולכן אם הוא בוחר לעצמו הרגלים חיוביים שמקדמים אותו אל האמת זו מעלה טובה. אלו דבריו : "אמנם אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה, עד שינקה נקיון ראשון מן החטאים המפורסמים וירגיל עצמו בעבודה ובזריזותה ותגבר בו האהבה אל בוראו והחמדה אליו, הנה כח ההרגל הזה ירחיק אותו מעניני החמר וידביק דעתו אל השלימות הנפשי עד שסוף סוף יוכל להגיע אל הנקיון השלם".
ראינו שמוטל על האדם לברר מהם הרגליו והאם הם תואמים את המטרה שלו. את הרעים עלי לזרוק, למרות שזה קשה מאוד אין ברירה, זו העבודה המוטלת עלינו אם ברצוננו להיות אנשי אמת וטוב. ובנוסף צריך להתברר לנו האם ההרגלים הטובים שכן יש לנו הם טובים מספיק , שאולי הם צריכים עוד שיפור ותיקון. למדנו גם שמוטל על האדם לקנות לעצמו עוד ועוד הרגלים טובים ועל ידם הוא יזכה להציב את חייו על דרך היושר והאמת. תפקידנו הוא לעזוב את ההרגלים הרעים ולהציב תחתם הרגלים חלופיים טובים יותר.
אבל משהו בהבנה הזו קצת חסר , נראה כאילו נכנענו לחיים של הרגלים ושל שגרה . יש בהרגלים משהו מעצבן מאוד שמקומם כל נפש ישרה – לא יתכן שאנחנו נחייה כמו רובוטים! האם זה תפקידנו בעולם? לחליף קיבעון אחד בקיבעון אחר? איפה החופש והדרור , איפה היצירתיות? מדוע הכל יבש כל כך?!
ובאמת אם נדקדק בדברי המסילת ישרים נראה שהתשובה נעוצה כבר בפנים . מה כוונת הרמח"ל כאשר הוא אומר "אמנם אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה, עד שינקה נקיון ראשון מן החטאים המפורסמים וירגיל עצמו בעבודה" באיזה עבודה בדיוק עליו להתרגל לעבוד? האם בעבודה של המצוות והמעשים הטובים? אם התשובה היא כן אז נשארה הקושיה ששאלנו קודם – התחושה היא שנדרש מאיתנו להיות רובוט , ומי רוצה להיות רובוט, אפילו אם מדובר ברובוט של מצוות, בכל זאת אנחנו רוצים חירות.
נראה לי שההסבר הנכון הוא שהעבודה שעלינו להתרגל לעבוד בה , היא העבודה שדיברנו עלינו בתחילת המסילה , הביקורת כלפי ההרגלים שלנו. כלומר העבודה שמוטל עלינו לעשות היא לא להסתפק במדרגה שבה אנחנו נמצאים , ולא חשוב באיזה מדרגה זו. זו העבודה ולזה אנחנו צריכים להתרגל. זו עבודה קשה כיוון שטבעו של אדם הוא להישאר במקום המוכר, במקום שהוא קנה כבר, במיוחד אם מדובר על מקום שהוא עמל קשות בשביל לקנות, שאז הפרידה ממקום זה קשה הרבה יותר. אבל זו בדיוק העבודה! – להיות מוכנים לעזוב כל מדרגה שהיא , אפילו אם טוב לנו מאוד במדרגה הזו. וזה אתגר לא פשוט ולכן עלינו להתרגל לעבודה הזו . העיקרון של הסתפקות במועט נכונה לעולם החומר והגשמיות,אבל במעלות רוחניות אסור לנו להסתפק בשום מדרגה שהיא. רק אחרי שבנינו בתוכנו את התכונה הזו, את ההרגל הזה לא להסתפק בשום מדרגה,רק אז אנחנו יכולים להתחיל לתפס במעלות החסידות. האדם צריך להרגיל את עצמו לתקן ולשפר, ועל ידי שיתרגל לשפר את עצמו שוב ושוב . דווקא על יד כוח ההרגל הוא יוכל לעבור לשלב הבא. הרמח"ל מציע לנו להשתמש בכוחו של האויב לטובתנו- עד עכשיו ההרגלים היו לרעתנו והיינו צריכים לשבור אותו לבקר (מלשון ביקורת) אותם. אבל עכשיו אנחנו נשתמש בכוח של ההרגל בשביל להשתפר , אנחנו נתרגל להיות אנשים שאין להם הרגלים , נתרגל להיות אנשים ששואפים להשתפרות מתמדת, ששואפים לאין סוף.
הרב קוק מסביר שזו בדיוק כוונת הגמרא שהיא אומרת "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" . ברור שלא מספיק לכפור בעבודה זרה בשביל להתגייר , זהו תהליך ארוך ומיידע. אבל מי שכופר בעבודה זרה הוא כבר נכנס לראש של יהודי. מהי עבודה זרה? הסתפקות במועט! לייחס שלמות ואלוהות לפסל או עץ זה אומר שמבחינתי פסל זה או חתיכת העץ שמולי היא הדבר העליון ביותר שיש , ולכן אני סוגד לה ח"ו. במקום לסגוד לאין סוף ברוך הוא שאין בו כל הבנה ותפיסה , שכל מושג או שבח שננסה להגיד הכל יהיה קטן לאומתו , יש מי שמעדיף להסתפק למדרגה נמוכה יותר , שניתנת להשגה ואפשר להגדיר אותה ולגעת בה ולמשש אותה . הוא מסתפק בגילוי נמוך מאוד של אלוקות כיוון שנוח לו ונעים לו בה. אולי כי הוא התרגל אליה כמו שאמרו חז"ל "עכו"ם מעשי אבותיהם בידם" הם רגילים ולכן הם לא רוצים לשאוף למקום גבוה יותר, במיוחד שנדרש מאיתנו להתפלל לאלוה שאין לנו בו שום השגה ותפיסה שזה דבר קשה מאוד. אבל מי שכופר בכל זה , שלא מוכן להסתפק בשום מהות רוחנית חוץ מהאין סוף. הוא נקרא יהודי. כך גם מוטל עלינו להתרגל לשאוף לאין סוף.
לשבור את ההרגלים!.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה