בס"ד
איסור לימוד תורה בשבת!?
יש לי שאלה שנשמע מצחיקה אבל תשובתה רצינית להפליא. מדוע מותר ללמוד תורה בשבת? הרי ידוע הדבר שכל המלאכות שאסרה התורה לעשות ביום השבת הן מלאכות של יצירה ותיקון העולם כלומר בניית דברים חדשים או שינוי בהם . למשל סגירת מעגל חשמלי אסור ממלאכת בונה , שלפני שלחצתי על הכפתור המעגל החשמלי לא היה קיים ועכשיו ואני הפכתי אותו לקיים, חשמל גם אסור מדין של מבעיר אש בשבת שחשמל נחשב כמו אש בגלל האנרגיה שבו , ואש היא כיודע מלאכה ששייכת לתיקון העולם. (נושא זה של מלאכות שבת האסורות משום תיקון העולם יורחב בעזרת השם במאמר נפרד) .
אם כך מדוע מותר ללמוד תורה בשבת הרי התורה הקדושה היא מתקנת את האדם ואת העולם.
· "בנפש החיים" לרבי חיים מוולוזין מוסבר שכאשר יהודי לומד תורה הוא משפיע לא רק על העולם הזה אלא על העולמות העליונים כולם.- הרי לימוד תורה זה מלאכת מתקן ובונה .
· הבן איש חי בספרו אוסר לברך ברכת האילנות בשבת משום העלאת ניצוצות בשבת. מדוע שללימוד תורה יהיה דין שונה? כלומר ברירה בין קודש לחול- הרי זה אסור מדין מלאכות בורר.
· נאמר "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" ההבנה הפשוטה (יש הבנה עמוקה יותר) היא שהתורה מוציאה את היצר הרע מהאדם- הרי איסור בורר ואיסור מתקן.
· התורה יוצרת אחדות בן הגוף והנשמה – איסור מגבל ולש.
· נאמר "החש בראשו יעסוק בתורה" כלומר שלתורה יש יכולת לרפא את האדם מחוליו הנפשי והגופני – הרי איסור מתקן , וגזרת חכמים על רפואות אסורות בשבת.
· התורה מלהיבה את האדם באהבתו להשם יתברך שנאמר "עזה כמוות אהבה שלהבת-י-ה" – איסור הבערת אש בשבת.
הרשימה עוד ארוכה ומצחיקה למדי... אז למה מותר ללמוד תורה בשבת?
מה נאמר נגד טענות אלה? אולי נאמר שכיוון שכל המלאכות הללו אינם בעולם החומרי אז לא על זה דיברה תורה שאסור ולכן זה מותר. זו תשובה הגיונית ומתקבלת אבל עדיין צריך להבין מדוע לא אסרה תורה מלאכות שאינן חומריות כלומר מלאכות המתקנות את העולם הרוחני? אני חושב שהשאלה עכשיו ברורה: מדוע מותר לעשות מלאכות רוחניות?
נמשיל משל קטן לצורך הבהרה:
נועם חייל קרבי בגולני , הם סיימו מסלול ממש עכשיו ומתכוונים לעלות קו. אבל נועם החליט שעד כמה שהמסלול היה "נחמד" הוא לא רוצה שהקו יתנהל בצורה דומה אז הוא הולך למפקד ואומר לו "המפקד החלטתי שיום אחד בשבוע אני נח , בימי שלישי אני לא עולה לשמירות בכלל!". המפקד מתלבט אם להכניס את נועם לכלא או רק להריץ אותו מסביב לבסיס 30 פעם. באיזה זכות חייל מחליט שהוא נח יום אחד בשבוע?! וגם אם נאמר שהמפקד הרשה לו לנוח יום אחד בשבוע כי במקרה הוא גיסו מצד אמא עדיין לא נאמר על נועם שהוא חיל מצטיין במיוחד , וחבריו של נועם בוודאי לא יראו את כל הקומבינה הזאת בעין יפה. אלא נועם יחשב בעיניים "לנצנצן" (מישהו שנח כאשר כולם עובדים) ויתכן מאוד ששאר החיילים יעשו לנועם שמיכה באחד הלילות... אין ספק שכל החיילים יופתעו ויכעסו כאשר בסוף הקו יגלו שנועם נבחר להיות החייל המצטיין בזכות השקעתו המרובה במאמץ המלחמתי ומסירותו לפלוגה.
כך גם יש לשאול עלינו על בני ישראל. אנחנו קיבלנו הוראה מלמעלה לנוח יום אחד בשבוע , ולא רק זה שאנחנו נחים מלתקן את העולם יום אחד בשבוע , בעוד ששאר אומות העולם "עובדים" בתיקון העולם שבעה ימים בשבוע אנחנו "עובדים" רק ששה ימים. וגם אם נאמר בצדק שאין המשל דומה לנמשל שאומות העולם לא מתקנים את העולם במעשיהם , ובני ישראל כן מתקנים אפילו שיום אחד הם נחים, ומה עדיף - מי שעובד ששה ימים בשבוע ויום אחד נח או מי שלא מתקן את העולם כלל?!.
עדיין יש לומר שיכול יהודי לקום ולומר "אני באמת רוצה בתיקון העולם , אני רוצה לעבוד 7 ימים ולא להסתפק בשישה. למה לי יום מנוחה ובטלה?".
ועוד קשה שלא רק שאנו נחים אנחנו עוד מקבלים על זה אות הוקרה שנאמר "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם , ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם.." הקב"ה מתפאר בעמו עם ישראל שהם שומרים את השבת בנאמנות ובכך שומרים על הברית בניהם. מה קשה כל כך בלהתבטל יום אחד בשבוע?!
ועכשיו לתשובה-
נאמר בתורה "ויכל א-לוקים ביום השביעי מלאכות אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכות אשר עשה....כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת ינפש"
שואל 'האור החיים הקדוש' שאלה מפורסמת . למה כתוב שה' יתברך כילה את מעשיו ביום השביעי "ויכל ביום השביעי" שמשמעות הדבר שה' סיים את מלאכתו ביום השביעי כלומר שה' עשה גם ביום השביעי משהו. היה לתורה לומר "יכל ביום השישי מלאכות אשר עשה וישבות ביום השביעי" שמשמעות הדבר שביום שישי כבר כל המלאכה הסתיימה ואז ביום השביעי נשאר רק לנוח (כך אכן מופיע בתרגום השבעים) . משתמע מהפסוק שגם ביום השביעי נברא משהו, מה הדבר שנברא ביום השבת?
אומר האור החיים הקדוש "שבת וינפש" – כמו גוף ללא חיים היה העולם בששת ימי המעשה וביום השביעי נפח בו רוח חיים , נפח בו נפש. "וינפש" נטע בגוף נפש. לפני שבת לא היה עולם רוחני היה רק עולם גשמי, שישה ימים הקב"ה בנה עולם חומרי לתפארת אבל הוא היה ריק מתוכן רוחני הוא היה ללא נפש. וביום השבת ננטעה נפש כלומר התווסף מימד חדש למציאות , מימד חשוב לא פחות המימד הרוחני. נאמר על היום השביעי "תכלית מעשה שמים וארץ" כלומר שכל קיומו של עולם החומר הוא בשביל שעל גביו\בתוכו יופיע לבסוף גם עולם הרוח.
אני חושב שענינו על כל השאלות שהצגנו אז אפשר לסיים את המאמר....
אבל אולי נפרט את התשובה קצת יותר.
כתוב "אשר ברא ה' לעשות" העולם הזה נמצא פה בשביל שאנחנו נפתח אותו ונעצב אותו ונקדם אותו – בשביל לעשות. זוהי משימתנו בששת ימי המעשה – לעשות בעולם החומרי מה שביכולתנו כדי להפך אותו למקום מפותח יותר , למקום טוב יותר. מתוך כך אפשר להבין גם מהי משימתנו ביום השביעי - לפתח ולתקן את העולם במימד הרוחני שלו , לבנות ולשכלל את עולם מצדו הרוחני הנפשי.
כמו שהקב"ה השתמש בששת הימים הראשונים כדי לברוא בעולם פן חומרי ובשביעי פן רוחני , כך גם אנחנו צריכים לתקן את העולם בששת ימי המעשה בצדו החומרי וביום השבת מצידו הרוחני.
לכן לא פלא שרואים בלימוד תורה כל כך הרבה מלאכות יצירה ותיקון , ברירת היצר הרע , איחוד האדם עם נפשו , תיקון העולם , העלאת ניצוצות קדושה וכו'. כי אלה בדיוק המלאכות שעניינם לתקן ולבנות, וכמו שאלה המלאכות המשמשות אותנו ביום חול כדי לבנות את עולם החומר כך גם אותן מלאכות משמשות אותנו לבנות את עולם הרוח.
יש לנו גם תשובה לנועם מגולני , שבאמת לא נחים בשבת מתוך עצלות ונהנתנות אלה מקדישים יום בשבוע להתעסק במימד רוחני ומיוחד שנאמר "לא ניתנו שבתות ימים טובים לישראל אלא שיעסקו בהם בתורה". וגם אם יקום יהודי ויאמר "אני רוצה לבנות את העולם 7 ימים בשבוע!" , נאמר לו "אחי היקר יש לעולם נפש! - יש מימד רוחני שגם אותו צריך לבנות . אם בתיקון העולם באמת אתה חפץ אז בא שְבוֹת איתנו מכל מלאכה ביום השבת , ואת העולם נתקן ביחד הן בצדו הגשמי והן בצידו הרוחני."
איסור לימוד תורה בשבת!?
יש לי שאלה שנשמע מצחיקה אבל תשובתה רצינית להפליא. מדוע מותר ללמוד תורה בשבת? הרי ידוע הדבר שכל המלאכות שאסרה התורה לעשות ביום השבת הן מלאכות של יצירה ותיקון העולם כלומר בניית דברים חדשים או שינוי בהם . למשל סגירת מעגל חשמלי אסור ממלאכת בונה , שלפני שלחצתי על הכפתור המעגל החשמלי לא היה קיים ועכשיו ואני הפכתי אותו לקיים, חשמל גם אסור מדין של מבעיר אש בשבת שחשמל נחשב כמו אש בגלל האנרגיה שבו , ואש היא כיודע מלאכה ששייכת לתיקון העולם. (נושא זה של מלאכות שבת האסורות משום תיקון העולם יורחב בעזרת השם במאמר נפרד) .
אם כך מדוע מותר ללמוד תורה בשבת הרי התורה הקדושה היא מתקנת את האדם ואת העולם.
· "בנפש החיים" לרבי חיים מוולוזין מוסבר שכאשר יהודי לומד תורה הוא משפיע לא רק על העולם הזה אלא על העולמות העליונים כולם.- הרי לימוד תורה זה מלאכת מתקן ובונה .
· הבן איש חי בספרו אוסר לברך ברכת האילנות בשבת משום העלאת ניצוצות בשבת. מדוע שללימוד תורה יהיה דין שונה? כלומר ברירה בין קודש לחול- הרי זה אסור מדין מלאכות בורר.
· נאמר "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" ההבנה הפשוטה (יש הבנה עמוקה יותר) היא שהתורה מוציאה את היצר הרע מהאדם- הרי איסור בורר ואיסור מתקן.
· התורה יוצרת אחדות בן הגוף והנשמה – איסור מגבל ולש.
· נאמר "החש בראשו יעסוק בתורה" כלומר שלתורה יש יכולת לרפא את האדם מחוליו הנפשי והגופני – הרי איסור מתקן , וגזרת חכמים על רפואות אסורות בשבת.
· התורה מלהיבה את האדם באהבתו להשם יתברך שנאמר "עזה כמוות אהבה שלהבת-י-ה" – איסור הבערת אש בשבת.
הרשימה עוד ארוכה ומצחיקה למדי... אז למה מותר ללמוד תורה בשבת?
מה נאמר נגד טענות אלה? אולי נאמר שכיוון שכל המלאכות הללו אינם בעולם החומרי אז לא על זה דיברה תורה שאסור ולכן זה מותר. זו תשובה הגיונית ומתקבלת אבל עדיין צריך להבין מדוע לא אסרה תורה מלאכות שאינן חומריות כלומר מלאכות המתקנות את העולם הרוחני? אני חושב שהשאלה עכשיו ברורה: מדוע מותר לעשות מלאכות רוחניות?
נמשיל משל קטן לצורך הבהרה:
נועם חייל קרבי בגולני , הם סיימו מסלול ממש עכשיו ומתכוונים לעלות קו. אבל נועם החליט שעד כמה שהמסלול היה "נחמד" הוא לא רוצה שהקו יתנהל בצורה דומה אז הוא הולך למפקד ואומר לו "המפקד החלטתי שיום אחד בשבוע אני נח , בימי שלישי אני לא עולה לשמירות בכלל!". המפקד מתלבט אם להכניס את נועם לכלא או רק להריץ אותו מסביב לבסיס 30 פעם. באיזה זכות חייל מחליט שהוא נח יום אחד בשבוע?! וגם אם נאמר שהמפקד הרשה לו לנוח יום אחד בשבוע כי במקרה הוא גיסו מצד אמא עדיין לא נאמר על נועם שהוא חיל מצטיין במיוחד , וחבריו של נועם בוודאי לא יראו את כל הקומבינה הזאת בעין יפה. אלא נועם יחשב בעיניים "לנצנצן" (מישהו שנח כאשר כולם עובדים) ויתכן מאוד ששאר החיילים יעשו לנועם שמיכה באחד הלילות... אין ספק שכל החיילים יופתעו ויכעסו כאשר בסוף הקו יגלו שנועם נבחר להיות החייל המצטיין בזכות השקעתו המרובה במאמץ המלחמתי ומסירותו לפלוגה.
כך גם יש לשאול עלינו על בני ישראל. אנחנו קיבלנו הוראה מלמעלה לנוח יום אחד בשבוע , ולא רק זה שאנחנו נחים מלתקן את העולם יום אחד בשבוע , בעוד ששאר אומות העולם "עובדים" בתיקון העולם שבעה ימים בשבוע אנחנו "עובדים" רק ששה ימים. וגם אם נאמר בצדק שאין המשל דומה לנמשל שאומות העולם לא מתקנים את העולם במעשיהם , ובני ישראל כן מתקנים אפילו שיום אחד הם נחים, ומה עדיף - מי שעובד ששה ימים בשבוע ויום אחד נח או מי שלא מתקן את העולם כלל?!.
עדיין יש לומר שיכול יהודי לקום ולומר "אני באמת רוצה בתיקון העולם , אני רוצה לעבוד 7 ימים ולא להסתפק בשישה. למה לי יום מנוחה ובטלה?".
ועוד קשה שלא רק שאנו נחים אנחנו עוד מקבלים על זה אות הוקרה שנאמר "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם , ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם.." הקב"ה מתפאר בעמו עם ישראל שהם שומרים את השבת בנאמנות ובכך שומרים על הברית בניהם. מה קשה כל כך בלהתבטל יום אחד בשבוע?!
ועכשיו לתשובה-
נאמר בתורה "ויכל א-לוקים ביום השביעי מלאכות אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכות אשר עשה....כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת ינפש"
שואל 'האור החיים הקדוש' שאלה מפורסמת . למה כתוב שה' יתברך כילה את מעשיו ביום השביעי "ויכל ביום השביעי" שמשמעות הדבר שה' סיים את מלאכתו ביום השביעי כלומר שה' עשה גם ביום השביעי משהו. היה לתורה לומר "יכל ביום השישי מלאכות אשר עשה וישבות ביום השביעי" שמשמעות הדבר שביום שישי כבר כל המלאכה הסתיימה ואז ביום השביעי נשאר רק לנוח (כך אכן מופיע בתרגום השבעים) . משתמע מהפסוק שגם ביום השביעי נברא משהו, מה הדבר שנברא ביום השבת?
אומר האור החיים הקדוש "שבת וינפש" – כמו גוף ללא חיים היה העולם בששת ימי המעשה וביום השביעי נפח בו רוח חיים , נפח בו נפש. "וינפש" נטע בגוף נפש. לפני שבת לא היה עולם רוחני היה רק עולם גשמי, שישה ימים הקב"ה בנה עולם חומרי לתפארת אבל הוא היה ריק מתוכן רוחני הוא היה ללא נפש. וביום השבת ננטעה נפש כלומר התווסף מימד חדש למציאות , מימד חשוב לא פחות המימד הרוחני. נאמר על היום השביעי "תכלית מעשה שמים וארץ" כלומר שכל קיומו של עולם החומר הוא בשביל שעל גביו\בתוכו יופיע לבסוף גם עולם הרוח.
אני חושב שענינו על כל השאלות שהצגנו אז אפשר לסיים את המאמר....
אבל אולי נפרט את התשובה קצת יותר.
כתוב "אשר ברא ה' לעשות" העולם הזה נמצא פה בשביל שאנחנו נפתח אותו ונעצב אותו ונקדם אותו – בשביל לעשות. זוהי משימתנו בששת ימי המעשה – לעשות בעולם החומרי מה שביכולתנו כדי להפך אותו למקום מפותח יותר , למקום טוב יותר. מתוך כך אפשר להבין גם מהי משימתנו ביום השביעי - לפתח ולתקן את העולם במימד הרוחני שלו , לבנות ולשכלל את עולם מצדו הרוחני הנפשי.
כמו שהקב"ה השתמש בששת הימים הראשונים כדי לברוא בעולם פן חומרי ובשביעי פן רוחני , כך גם אנחנו צריכים לתקן את העולם בששת ימי המעשה בצדו החומרי וביום השבת מצידו הרוחני.
לכן לא פלא שרואים בלימוד תורה כל כך הרבה מלאכות יצירה ותיקון , ברירת היצר הרע , איחוד האדם עם נפשו , תיקון העולם , העלאת ניצוצות קדושה וכו'. כי אלה בדיוק המלאכות שעניינם לתקן ולבנות, וכמו שאלה המלאכות המשמשות אותנו ביום חול כדי לבנות את עולם החומר כך גם אותן מלאכות משמשות אותנו לבנות את עולם הרוח.
יש לנו גם תשובה לנועם מגולני , שבאמת לא נחים בשבת מתוך עצלות ונהנתנות אלה מקדישים יום בשבוע להתעסק במימד רוחני ומיוחד שנאמר "לא ניתנו שבתות ימים טובים לישראל אלא שיעסקו בהם בתורה". וגם אם יקום יהודי ויאמר "אני רוצה לבנות את העולם 7 ימים בשבוע!" , נאמר לו "אחי היקר יש לעולם נפש! - יש מימד רוחני שגם אותו צריך לבנות . אם בתיקון העולם באמת אתה חפץ אז בא שְבוֹת איתנו מכל מלאכה ביום השבת , ואת העולם נתקן ביחד הן בצדו הגשמי והן בצידו הרוחני."
יפה מאד
השבמחק