הגמרא בב"ק טו אומרת ששדרתו של אדם נהפכת לנחש אחרי 7 שנים , אבל רק במי שלא כרע במודים.
ויש לשאול מספר שאלות:
מדוע נחש דווקא?
למה דווקא 7 שנים?
מה מיוחד בברכת מודים?
מדוע חשוב כל כך לכרוע ברך דווקא שם?
למה דווקא השדרה – עמוד שדרה?
ונראה לי שהתשובות טמונות בהסבר דברי הגמרא מיסודם. הגמרא עוסקת בעניין היצר הרע שבוער באדם בכמה אופנים – קנאה תאווה וכבוד. עניינה של הגמרא פה לפי דעתו של ר צדוק הכהן מלובלין הוא לברר את חומרתה של מידת הקנאה שנפשו של אדם . וכיצד היא משפיעה לרעה על אופיו.
הנחש מבטא את הקנאה. על פי חז"ל הנחש קינא באדם הראשון ולכן ניסה להפריד בן אדם לחוה. זו הסיבה שהוא פיתה אותה לאכול מעץ הדעת. הקנאי לא מקבל שיש דברים ששיכים לו ויש דברים ששיכים לחברו , הוא בטוח שהכל מגיע אך ורק לו. הוא לא מקבל את זה שהקב"ה חילק את העולם כפי ראות עיניו , הוא חושב שהוא יודע את החלוקה האמיתית וה' טעה בחלוקה ח"ו.
כאשר מגיעים לברכת "מודים אנחנו לך" הקנאי לא מסוגל לכרוע להודות על מה שקיבל , כיוון שהחלוקה איננה הוגנת בעיניו.
השדרה של האדם מבטאת את הכוח המרכזי באישיותו – עמוד השדרה שלו הוא עיקר העצמות . עצם מלשון עצמיות . השדרה היא העיקר של עצמיותו של האדם.
כאשר אדם פגום במידת הקנאה כל מהותו מתעוותת ומתעקמת . השדרה מתעקמת כמו נחש. אדם מאבד את היושר שלו , את ההגיון הבריא והמוסר הטבעי והטוב. הקנאה משחיטה את נפשו.
רב צדוק מסביר שיכולת של אדם להגיד תודה זה בעצם להודות בכך שאני חסר ואני זקוק שיעזרו לי , על כך אני מודה . נכון שלפעמים אני אומר תודה גם אם לא הייתי צריך אבל זה מתוך שכבר הבנתי שאני חסר ואני זקוק להשלמה אז למדתי להודות תמיד שנותנים לי. אבל ההבנה העיקרית היא שאני לא שלם וזקוק להשלמה.
מודה אני – מתפרש בשני פעלים שונים – מלשון וידוי , ומלשון תודה . שניהם נקראים מודה. מודה על חטא , או מודה לחבר.
בעצם ההודאה אני מודה מלשון וידוי "אני מודה שאני חסר" , ומכיון שהבנתי שאני חסר אז אני עכשיו יכול להעריך את זה שמישהו העניק לי ומילא את חסורני.
אדם שבטוח שלא חסר לו כלום לא מרגיש צורך להגיד תודה. לכן אני מודה מלשון "תודה לה' יתברך שהשלים את חסרוני".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה