בס"ד
מהי אהבה שאין לה סוף? חזל כינו אותה בשם "אהבה שאינה תלויה בדבר"
נתחיל בהבנה קצרה של המושג הנגדי – 'אהבה שתלויה בדבר' , כך אולי הדברים יתבררו.
המשנה במסכת אבות מביאה דוגמא קיצונית מאוד לאהבה שתלויה בדבר , אמנון ותמר שני אחים חורגים ממשפחת דוד המלך , אמנון אהב את תמר מאוד עד כדי חולי , המקרא מספר שהוא אהב אותה כיוון שהייתה יפה מאוד וכך גם מסבירים הפרשנים על המשנה - אמנון אהב את תמר בשל יופיה. לבסוף אמנון אונס את תמר ומגרש אותה באכזריות מחדרו ואף נועל את הדלת אחריה.הוא אפילו מזכה אותה בשם הבלתי מכובד "גרשו את זאת מכאן" . המקרא מספר שתחת אהבתו לתמר אחותו באה שנאה גדולה יותר מאשר האהבה שאהבה לפני כן.
המשנה קוראת לזה אהבה שתלויה בדבר – בטל דבר בטלה האהבה.
וצריך לשאול שאלה מתבקשת , הרי אם הדבר שבו הייתה תלויה אהבתו של אמנון לתמר היה יופיה מדוע הפסיק לאהוב אותה אחרי האונס? הרי יופיה לא פסק, היא נשארה יפה כשהייתה כמו לפני אותו מעשה!. אלא שברור הדבר שלא את יופיה של תמר אהב אמנון אלא את הנאה שהוא קיבל מיופיה. כמו אותה בדיחה מפורסת "דיג אוהב דגים? אם כן אז למה הוא אוכל אותם? שיחזיר אותם לים" ברור שהדייג לא אוהב דגים אלא את הבטן שלו! הוא אוהב את עצמו! והדגים הם אמצעי לפנק את עצמו בארוחה טובה. בדיוק כך גם אמנון לא אהב את תמר כי אם את עצמו, ויופיה גרם לו הנאה והוא פירש זאת כאהבה.
1. זה מוביל אותנו לשיטה הראשונה בנושא – שיטת רבנו עובדיה מברטנורא שמסביר שאהבה שאינה תלויה בדבר פירושה הוא שכיוון שאדם אוהב את עצמו אם יתלה את אהבתו לשני בדבר שהוא 'בטל' אז מהר מאוד האהבה תיעלם כלא הייתה , אלא אם ישכיל לתלות את אהבתו בדבר 'שאיננו בטל' האהבה תישאר לנצח. הוא מוסיף הסבר קצר שכל דבר שהוא חומרי דרכו להיבטל , כלומר שבן אדם ממצה אותו בקלות , לדוגמא יופי או כסף. גם אם אדם יתחתן עם מלכת היופי הוא יתרגל אליה וימצה את יופיה מהר מאוד אם אכן כל אהבתו אליה תלויה רק במראה החיצוני! דברים חומרים לא מחזיקים לאורך זמן ודרכם לשעמם אם יחזרו שוב ושוב. זו ודאי הסיבה שכל הזמן עולם החומר והתאוות מחפש רענון וגיוון ואינו מסוגל להתמיד במשהו אחד מוצלח לאורך זמן – כיוון שיהיה הדבר מוצלח ככל שיהיה – הוא ישעמם מהר מאוד. ואכמ"ל. זו שיטת הברטנורא . אהבה שאינו תלויה בדבר היא שיטה לאהוב אדם לאורך זמן כך שאני תולה את אהבתי אליו בדברים שאינם בטלים בקלות ושעשויים לשעמם אותי או למצות את עצמם במהרה. מה למשל לא בטל במהרה? מידות טובות , שאיפות משותפות , תקשורת טובה וכו' .
2. השיטה השניה היא שיטת המהר"ל מפראג שמסביר את המשנה באבות על פי המשנה הצמודה אליה "כל מחלוקת שהיא אינה לשם שמים סופה להיבטל , וכל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים" המהר"ל מסביר שלעם ישראל יש מטרה להפוך את העולם למקום אחדותי ומלוכד (בלי להעמיק מדי בנושא) אנחנו רוצים שיהיה חיבור בין כל חלקי העולם וגווניו. ממילא מחלוקת היא דבר שלילי שהרי היא גורמת לפירוד - וזה הפך מטרתנו!. אם כך רק מחלקות שהיא לשם שמים, שיש לה מטרה עליונה – בירור האמת, היא מחלוקת שראויה להתקיים. ואם היא לא לשם שמים לא ראויה המחלוקת להתקיים כלל. לעומת זאת אהבה – שהיא גורם מאחד ומלכד, היא תורמת למטרתנו לגלות את האחדות בעולם! . אהבה לא צריכה להיות לשם שמים , מספיק שהיא תהיה לא תלויה בדבר!. כלומר לא צריך סיבה לאהוב, אהבה היא דבר נפלא והיא מרבה אחדות ושלום בעולם , כל סיבה שהיא - רק מפריעה לאהבה להופיע. אהבה שלא תלויה בדבר פירושו של דבר שאם תשאל אבא למה הוא אוהב את בנו ברור שהתשובה הכי טובה בעולם היא "לא יודע פשוט כך" וזו גם התשובה הנכונה ביותר , כל המוסיף גורע! כל הסבר שהוא - רק יוריד מערך העניין. זו שיטת המהר"ל מפראג (גם התפארת ישראל הולך בשטיה דומה) אהבה לא צריכה סיבות היא גורם מאחד וחיובי בפני עצמו , ולכן הסרת סיבות ממנה רק תועיל להמשך קיומה.
3. שיטת הרמב"ם היא השיטה העמוקה מכולם לעניות דעתי , אמנם בפירוש שמשניות על משנה זו הרמב"ם והברטנורא השתמשו בביטויים מאוד דומים , אבל בפירושו על פרק א' באבות על המשנה "קנה לך חבר" הרמב"ם מסביר על 3 מדרגות בחברות , שהמעולה שבהן היא חבר מעלה. לפני כן אפשר לשאול כל אדם שראה פעם סרט בחיים שלו כיצד בני זוג 'בחתונה נוצרית' עומדים? התשובה היא אחד מול השני. 'ובחתונה יהודית'? אחד ליד השני. וזה בעצם מסביר הכל. כשבני הזוג עומדים אחד מול השני הם עסוקים בעצמם , יהיו מקסימים ככל שיהיו הם תמיד יישארו בתוך עיסוקם הפרטי והאגואיסטי. בשביל שאדם יוכל לאהוב באמת עליו להיות שותף , חבר למסע . מתוך הבנה ששנינו מסתכלים קדימה לעבר האופק, ויש לנו מטרה שהיא גדולה יותר ממני ויותר ממך וגם יותר משנינו יחד, ולמטרה זו אנחנו שואפים . אבל כל אחד מאתנו מודע לכך שלבד הוא לא יצליח ולכן הוא זקוק גם לשני ,אנחנו שני כוחות שונים זה מזה אבל משלימים זה את זה במטרה ליעד המשותף. אנחנו לא מנסים להפוך אחת את השני שיהיה כמוני כי אז חלק מהכשרונות יהיו חסרים. אנחנו לא מנסים להרוויח כל אחד כמה שיותר מהשני בכמה שפחות צורך להחזיר כי כך המטרה לעולם לא תושג. אלא מתוך ההבנה שכל אחד מאתנו יכול לתת את חלקו, שרק הוא מסוגל לתת, מתוך הבנה שללא השני אני כלום אבל יחד איתו אני המון, זו אהבה שאיננה תלויה בדבר. אמנם כן היא אכן תלויה בדבר כלשהו - אבל הוא לא בין שנינו אלא גבוה מאיתנו לאין ערוך ועליון מאיתנו ואליו עינינו נשואות יחדיו
נסכם ונאמר שאהבה שאינה תלויה בדבר היא אהבה שמכילה בתוכה ערך נצחי ולא זמני.
לדעת הברטנורא זה ערך חשוב שאיננו בטל בקלות בין בני הזוג
לדעת המהרל זה ערך כלל עולני והוא האחדות בעולם , כך שאהבה היא בעצם להרבות באחדות.
ולדעת הרמבם זו השותפות לערך גדול מאיתנו שכל אחד תורם את חלקו למאמץ המשותף.
לעומת זאת באהבה שתלויה בדבר הערך היחיד שמעניין אותי הוא ההנאה והסיפוק העצמי שלי ועל פי האירוניה האלוקית דווקא אז יש סיכוי טוב לקיים את שירו של שלמה ארצי "אמנם אין אהבה שאין לה סוף..".
יש אהבה ללא סוף! , רק שהיא דורשת מאיתנו להתחבר לאין סוף ברוך הוא.
מהי אהבה שאין לה סוף? חזל כינו אותה בשם "אהבה שאינה תלויה בדבר"
נתחיל בהבנה קצרה של המושג הנגדי – 'אהבה שתלויה בדבר' , כך אולי הדברים יתבררו.
המשנה במסכת אבות מביאה דוגמא קיצונית מאוד לאהבה שתלויה בדבר , אמנון ותמר שני אחים חורגים ממשפחת דוד המלך , אמנון אהב את תמר מאוד עד כדי חולי , המקרא מספר שהוא אהב אותה כיוון שהייתה יפה מאוד וכך גם מסבירים הפרשנים על המשנה - אמנון אהב את תמר בשל יופיה. לבסוף אמנון אונס את תמר ומגרש אותה באכזריות מחדרו ואף נועל את הדלת אחריה.הוא אפילו מזכה אותה בשם הבלתי מכובד "גרשו את זאת מכאן" . המקרא מספר שתחת אהבתו לתמר אחותו באה שנאה גדולה יותר מאשר האהבה שאהבה לפני כן.
המשנה קוראת לזה אהבה שתלויה בדבר – בטל דבר בטלה האהבה.
וצריך לשאול שאלה מתבקשת , הרי אם הדבר שבו הייתה תלויה אהבתו של אמנון לתמר היה יופיה מדוע הפסיק לאהוב אותה אחרי האונס? הרי יופיה לא פסק, היא נשארה יפה כשהייתה כמו לפני אותו מעשה!. אלא שברור הדבר שלא את יופיה של תמר אהב אמנון אלא את הנאה שהוא קיבל מיופיה. כמו אותה בדיחה מפורסת "דיג אוהב דגים? אם כן אז למה הוא אוכל אותם? שיחזיר אותם לים" ברור שהדייג לא אוהב דגים אלא את הבטן שלו! הוא אוהב את עצמו! והדגים הם אמצעי לפנק את עצמו בארוחה טובה. בדיוק כך גם אמנון לא אהב את תמר כי אם את עצמו, ויופיה גרם לו הנאה והוא פירש זאת כאהבה.
1. זה מוביל אותנו לשיטה הראשונה בנושא – שיטת רבנו עובדיה מברטנורא שמסביר שאהבה שאינה תלויה בדבר פירושה הוא שכיוון שאדם אוהב את עצמו אם יתלה את אהבתו לשני בדבר שהוא 'בטל' אז מהר מאוד האהבה תיעלם כלא הייתה , אלא אם ישכיל לתלות את אהבתו בדבר 'שאיננו בטל' האהבה תישאר לנצח. הוא מוסיף הסבר קצר שכל דבר שהוא חומרי דרכו להיבטל , כלומר שבן אדם ממצה אותו בקלות , לדוגמא יופי או כסף. גם אם אדם יתחתן עם מלכת היופי הוא יתרגל אליה וימצה את יופיה מהר מאוד אם אכן כל אהבתו אליה תלויה רק במראה החיצוני! דברים חומרים לא מחזיקים לאורך זמן ודרכם לשעמם אם יחזרו שוב ושוב. זו ודאי הסיבה שכל הזמן עולם החומר והתאוות מחפש רענון וגיוון ואינו מסוגל להתמיד במשהו אחד מוצלח לאורך זמן – כיוון שיהיה הדבר מוצלח ככל שיהיה – הוא ישעמם מהר מאוד. ואכמ"ל. זו שיטת הברטנורא . אהבה שאינו תלויה בדבר היא שיטה לאהוב אדם לאורך זמן כך שאני תולה את אהבתי אליו בדברים שאינם בטלים בקלות ושעשויים לשעמם אותי או למצות את עצמם במהרה. מה למשל לא בטל במהרה? מידות טובות , שאיפות משותפות , תקשורת טובה וכו' .
2. השיטה השניה היא שיטת המהר"ל מפראג שמסביר את המשנה באבות על פי המשנה הצמודה אליה "כל מחלוקת שהיא אינה לשם שמים סופה להיבטל , וכל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים" המהר"ל מסביר שלעם ישראל יש מטרה להפוך את העולם למקום אחדותי ומלוכד (בלי להעמיק מדי בנושא) אנחנו רוצים שיהיה חיבור בין כל חלקי העולם וגווניו. ממילא מחלוקת היא דבר שלילי שהרי היא גורמת לפירוד - וזה הפך מטרתנו!. אם כך רק מחלקות שהיא לשם שמים, שיש לה מטרה עליונה – בירור האמת, היא מחלוקת שראויה להתקיים. ואם היא לא לשם שמים לא ראויה המחלוקת להתקיים כלל. לעומת זאת אהבה – שהיא גורם מאחד ומלכד, היא תורמת למטרתנו לגלות את האחדות בעולם! . אהבה לא צריכה להיות לשם שמים , מספיק שהיא תהיה לא תלויה בדבר!. כלומר לא צריך סיבה לאהוב, אהבה היא דבר נפלא והיא מרבה אחדות ושלום בעולם , כל סיבה שהיא - רק מפריעה לאהבה להופיע. אהבה שלא תלויה בדבר פירושו של דבר שאם תשאל אבא למה הוא אוהב את בנו ברור שהתשובה הכי טובה בעולם היא "לא יודע פשוט כך" וזו גם התשובה הנכונה ביותר , כל המוסיף גורע! כל הסבר שהוא - רק יוריד מערך העניין. זו שיטת המהר"ל מפראג (גם התפארת ישראל הולך בשטיה דומה) אהבה לא צריכה סיבות היא גורם מאחד וחיובי בפני עצמו , ולכן הסרת סיבות ממנה רק תועיל להמשך קיומה.
3. שיטת הרמב"ם היא השיטה העמוקה מכולם לעניות דעתי , אמנם בפירוש שמשניות על משנה זו הרמב"ם והברטנורא השתמשו בביטויים מאוד דומים , אבל בפירושו על פרק א' באבות על המשנה "קנה לך חבר" הרמב"ם מסביר על 3 מדרגות בחברות , שהמעולה שבהן היא חבר מעלה. לפני כן אפשר לשאול כל אדם שראה פעם סרט בחיים שלו כיצד בני זוג 'בחתונה נוצרית' עומדים? התשובה היא אחד מול השני. 'ובחתונה יהודית'? אחד ליד השני. וזה בעצם מסביר הכל. כשבני הזוג עומדים אחד מול השני הם עסוקים בעצמם , יהיו מקסימים ככל שיהיו הם תמיד יישארו בתוך עיסוקם הפרטי והאגואיסטי. בשביל שאדם יוכל לאהוב באמת עליו להיות שותף , חבר למסע . מתוך הבנה ששנינו מסתכלים קדימה לעבר האופק, ויש לנו מטרה שהיא גדולה יותר ממני ויותר ממך וגם יותר משנינו יחד, ולמטרה זו אנחנו שואפים . אבל כל אחד מאתנו מודע לכך שלבד הוא לא יצליח ולכן הוא זקוק גם לשני ,אנחנו שני כוחות שונים זה מזה אבל משלימים זה את זה במטרה ליעד המשותף. אנחנו לא מנסים להפוך אחת את השני שיהיה כמוני כי אז חלק מהכשרונות יהיו חסרים. אנחנו לא מנסים להרוויח כל אחד כמה שיותר מהשני בכמה שפחות צורך להחזיר כי כך המטרה לעולם לא תושג. אלא מתוך ההבנה שכל אחד מאתנו יכול לתת את חלקו, שרק הוא מסוגל לתת, מתוך הבנה שללא השני אני כלום אבל יחד איתו אני המון, זו אהבה שאיננה תלויה בדבר. אמנם כן היא אכן תלויה בדבר כלשהו - אבל הוא לא בין שנינו אלא גבוה מאיתנו לאין ערוך ועליון מאיתנו ואליו עינינו נשואות יחדיו
נסכם ונאמר שאהבה שאינה תלויה בדבר היא אהבה שמכילה בתוכה ערך נצחי ולא זמני.
לדעת הברטנורא זה ערך חשוב שאיננו בטל בקלות בין בני הזוג
לדעת המהרל זה ערך כלל עולני והוא האחדות בעולם , כך שאהבה היא בעצם להרבות באחדות.
ולדעת הרמבם זו השותפות לערך גדול מאיתנו שכל אחד תורם את חלקו למאמץ המשותף.
לעומת זאת באהבה שתלויה בדבר הערך היחיד שמעניין אותי הוא ההנאה והסיפוק העצמי שלי ועל פי האירוניה האלוקית דווקא אז יש סיכוי טוב לקיים את שירו של שלמה ארצי "אמנם אין אהבה שאין לה סוף..".
יש אהבה ללא סוף! , רק שהיא דורשת מאיתנו להתחבר לאין סוף ברוך הוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה