בס"ד
שבת-
שאלה:
מה העניין הזה של המלאכות האסורות בשבת כמו בורר וסחיטה , הרי אני לא עושה שום מאמץ בהם ולפעמים אני צריך לעשות מאמץ גדול יותר בשבילם כמו להוציא את האוכל מהפסולת למשל?
אני מבין שאסור לי לעבוד כמו ביום רגיל בשביל הפרנסה כל אחד צריך יום מנוחה , אבל אם אני אוהב לצייר ורק בשבת יש לי זמן לזה מדוע שאמנע זאת מעצמי?
תשובה:
נאמר "ששת ימים עשית מלאכתך ויום השביעי לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה".
מה משעמות הציווי "עשית מלאכתך"? אם אני רוצה להתבטל כל השבוע זה לא בסדר? התשובה של התורה היא חד משמעית – לא זה לא בסדר "אדם לעמל יולד" , העולם הזה בטבעו בנוי כך שיבואו בני האדם ויסדרו וישכללו אותו.
שאל טורנוסרופוס הרשע (היווני) את רבי עקיבא מה נאים יותר מעשי ה' או מעשי בשר ודם , הוא ציפה שר' עקיבא יענה לו שמעשי ה' יפים יותר וישאל אותו אם כך מדוע האדם לא נולד מהול?
ענה לו ר' עקיבא – מה נאה יותר חיטה או לחם? כמובן שלחם , שהחיטה היא חומר גלם , וכן הזיתים אך אם מצטרף להם עמל האדם וחכמתו יוצא דבר נפלא הרבה יותר לחם ושמן , כך ברא הקב"ה את עולמו שתפקיד האדם הוא להוציאו אותו אל הפועל , לעשות מחיטה - קוראסון , ומזית – שמן וכן הלאה.
בקיצור , להפוך את התוהו (בטבע) לסדר . כמובן שחשוב לשמור על הטבע ולא לאבדו אחרת זה לא נקרא סידור אלא השחתה שנאמר לאדם "צא וראה שלא תחריב את עולמי".
אז אחרי שראינו שלאדם יש חובה להיות שותף בהתקדמות העולם והשתפרותו בששת ימי המעשה , והבנו שתפקידו של האדם להוציא את הטבע מהכוח אל הפועל למשל מעור של פרה לעשות ספר תורה וכו' עלינו להבין מה תפקידו של האדם ביום השביעי.
לשאר אומות העולם שלא קיבלו תורה ולא ציווי לשבות ביום השבת , העולם מתקיים כסדרו כל הזמן , אין עצירה ביום השבת , להיפך אם אני אשבות יום אחד בשבוע מגיע לי עונש שהרי אני מתבטל מעבודתי כל שבוע 18% אני לא עובד , וכפי מה שאמרנו לאדם יש משימה בעולם מי שלא עושה את משימתו כראוי אפשר לפטר אותו כמו שכתוב "גוי ששבת חייב מיתה" הקב"ה לא מרוצה ממנו ,שהוא כמו שכיר שרגע עובד ורגע מתבטל – אתה מפוטר שלום תודה! ובאמת אנחנו רואים שלא עולה בידם של שאר האומות לשבות באמת , המוסלמים הפכו את יום השישי שאמור להיות מנוחה ליום השוק – שהרי אם כולם במנוחה אז יש להם זמן לעשות קניות. הנוצרים הפכו את יום ראשון ליום בילוי , אז כולם עובדים שעות נוספות בתחום התיירות . דוגמא לכך רואים לצערנו גם אצלנו בישראל , יום אחד הלכתי לראיון עבודה במסעדה במודיעין , אחרי ששמעתי על השכר ומטלות , הם אמרו שמבחינתם אני יכול לקבוע כל השבוע רק משמרת אחת אבל בסוף שבוע אני חייב להיות פנוי תמיד לעבודה כי זה הזמן עם הכי הרבה לחץ וצריכים המון מלצרים.
לכן יוצא באמת שאומות העולם לא באמת שובתות אז הם דווקא בסדר והקב"ה מרוצה מהבחינה הזו.
אבל עם ישראל קיבל מתנה מיוחדת שנקראת שבת , מלשון שביתה – הפסקה. לשם מה?
נאמר "אם תשיב משבת רגלך , עצות חפציך ביום קודשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד. וכיבדתו מעשות דרכיך ממצוא חצפיך ודבר דבר" כלומר אם אתה רוצה ששבת תהיה תענוג עליך להפסיק להתעסק בדברים הרגילים , בחפצים הרגילים והדיבורים הרגילים . שכולם משמשים אותנו בימי החול לתקן ולסדר את העולם, בשבת יש תפקיד אחר – דווקא השביתה מכל אותם דברים שאנחנו משתמשים בהם לסדר ותקן את העולם הם עלולים להפריע למה שמתחולל בשבת.
מה ברא הקב"ה בשבת? הרי כתוב "ויחל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" כלומר הוא סיים ביום השביעי ולא בשישי –מה נברא בשבת? נבראה המנוחה! הקב"ה חידש בעולם אפשרות לתקן את העולם דווקא ע"י שביתה מתיקונו! המנעות מסידור העולם פעם בשבוע היא חלק מסידורו!
נביא דוגמא מהמזרח הרחוק – יש ביפן גנים מוזרים מאוד . זוהי חלקת חול לא גדולה שבה מונחים 5 אבנים גדולות , את הגן הזה בנו לפני כמה מאוד שנים ואיש לא נגע בו מאז . כל שבוע מגיעים אנשים שעובדים מאוד קשה במשך היום ומתיישבים בגן. הם יודעים 2 דברים – 1) שהגן הזה לא השתנה. 2) שהדרך שבה האדם רואה את הגן משקפת את מצבם הנפשי. וכך הם מתיישבים באותה נקודה כל שבוע ומסתכלים ובעצם בוחנים את עצמם לראות מה עבר עלי בשבוע האחרון ? האם אני אדם אחר ואם כן במה. זהו אותו עיקרון פחות או יותר – הפסקת היצירה והתבוננת בנמצא מולי יש בה כדי לעזור לי להעריך איפה אני ומה מתחולל בי , גם בשבת יש זמן לפתח את הםניות והרוחיות שלנו ע"י הכרת האני הפנימי כי לא עוסקים בעשיה כל הזמן ומקדישים זמן לגלות את הנשמה שבתוכנו .
אבל התורה מחדשת אפילו יותר מזה לא רק שהשביתה מועליה לעשות חשבון נפש - זה ברור כל יפני יודע את זה , אלא השביתה מעשיה בעצמה מתקנת ומשפרת את העולם באופן ששום מלאכה לא הייתה יכולה לעשות.
בשביל להבין את זה צריך להבין מהי מלאכה. ומה הם אותן מלאכות אסורות?
שעם ישראל יצאו ממצרים הם קיבלו ציווי לבנות משכן לה' בו יקריבו קרבנות . נאמר בספרי הסוד "שהאדם – העולם – והמשכן תבנית אחת להם" כלומר כלום בנויים באותה הצורה ותפקידם ותיפקודם זהה. כולם בנוים באופן כזה שעל ידי עבודה נכונה יהיה אפשר לקבל אור אלוקי מה' יתברך.
· באדם - אם עובד על עצמו נכון הוא מקבל נבואה , שזה אור ממרום , ורק האדם מוסגל לקבל זאת ורק ע"י עבודה נכונה.
· במשכן - ע"י עבודה קרבנות וקטורת מדוייקות ומדוקדקות בדיוק ע"י ציווי התורה הקדושה מופיע הכבוד האלוקי בכמה אופנים , אחד מהם הוא אש תמידית וניסית בצורת אריה שרובצת על המזבח ויש עוד כמה הופעות של אור אלוקי במשכן ואין כאן המקום להאריך .
· בעולם - ע"י תיקנו מגיע העולם למצב שהשכינה יכולה לשרות בו וכולו מוצף באור בראשית שנגנז לעתיד לבוא . מעיין זה רק בקטנה היה בתקופת שלמה המלך שהיה בית מקדש ומלוכה ועם ישראל פעל כראוי , אבל אין לדמות למה שיהיה לעתיד לבוא במהרה בימינו אמן.
כלומר יש הקבלה במבנה של שלושתם וממילא יש הקבלה בצורת העבודה בכולם, כל אחד לפי עניינו.
התורה מאריכה מאוד בתיאור בניית המשכן שבנו שני ישראל בצאתם ממצרים – היא מספרת את כל הפרטים פעמים וחצי או שלוש פעמים חוזרת על כל פרט בהקשרים שונים.
למעשה התורה מספרת לנו מהי דרך העבודה בשביל להבנות משכן , וכך רומזת לנו לדרך העבודה בבנין אדם ועולם. חז"ל גילו לנו שיש 39 מלאכות ששמשו לבניית המשכן והם אותם מלאכות לבניית העולם.
אז למדנו מה מוטל עלינו לעשות בששת ימים המעשה . אבל באמצע בניית המשכן ממש תוך כדי הבנייה עצמה , פונה ה' למשה ואומר לו "וביום השבעי לא תעשה כל מלאכה" משה מספיק את העם מלבנות ומלהביא דברים למשכן ובנ יישראל שומרים שבת בפעם הראשונה בעולם בתור אומה "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם לברית עולם".
הקב"ה אומר לנו : בשבת אל תבנו ואל תתקנו את העולם , כי אני רוצה לתקן את עולם בעצמי!.
עכשיו נגיע לנקודה העקרית . איך הקב"ה מתקן את העולם בעצמו בשבת , מה הוא עושה?
הוא נותן לנו לטעום למטעמו של העולם הבא – עולם ללא עמל ויגיעה. נסביר
בשביל לברוא את העולם החומרי שבו אנחנו נמצאים שבו מוטל עלינו לעבוד ולתקן ,חייב היה הקב"ה לצמצם את עצמו כלומר ליצור מציאות לא מושלמת שנוכל לתקן אותה , שהרי במציאות מושלמת אין מה לתקן. וככל שהמציאות פחות מושלמת כך הקב"ה פחות יכול להופיע בה , אבל גם אם נעשה ככל יכולתנו ונתקן כל מה שמוטל עלינו עדיין המציאות הזו לא תהיה מושלמת מה שאומר שאין הקב"ה יכול להופיע בה חלוטין אף פעם , שכל עוד יש לאדם בחירה אם לעשות טוב או רע , וכל עוד יש מושגים כאלה בכלל של טוב ורע המציאות לא תוכל להיות מושלמת , זה חסרון מוטבע במציאות שמצד אחד היא במגמת שיפור תמידי שזה נפלא כך קיבלנו את הזכות לעבוד ולתקן את העולם , אבל מצד שני אין באמת אפשרות להגיע לשלמות והתיקון הוא אין סופי. קצת מייאש לא? יש כאלה שכבר התייאשו – הבודהיזם למשל או הנצרות לא מאמינים באפשרות להגיע לשלמות בעולם הזה ולכן אין לנו ברירה אלא לחכות לנחת בעולם הבא או לנירוונה .
העולם הזה כבר אבוד והם צודקים במידה מסויימת. רק שכאן בדיוק נכנסת השבת .
באמת אם היו רק ששת ימי המעשה הינו מיואשים מהעולם הזה ומחכים כבר שיגיע לקיצו. אבל בשבת יש טעימה מעולם הבא , כלומר אנחנו זוכים להרגיש מעיין עולם הבא – איך זה מרגיש לחיות בעולם שבו אין צורך לתקן כדי לזכות לאור השם , זהו עולם שאין בו דבר מלבד אור השם שהוא כל כולו טוב , שבו אין טוב ורע שהם סותרים זה את זה, אלא יש אור ה' שהוא רק הטוב המוחלט בלי אפשרות לרע בכלל.
אני זכיתי בחסדי השם להרגיש פעם או פעמיים בחיי את הבחינה של מעיין עולם הבא בשבת קודש. צדיקים גדולים זוכים להרגיש כך שבת שבת אז זוהי תוצאה של עבודה רבה ונקיין פנימי רב , ומי שלא קיבל את זה בזכות יכול אולי לקבל את זה כמתנה אם ירצה ה'.
אז נראה אך הכל מתחבר – אחרי ששת ימי המעשה או לפני ששת ימי המעשה (תלוי איך מסתכלים) יש לנו את השבת והיא מעיין עולם הבא , ובה אנחנו זוכים להרגיש קצת מהו עולם מתוקן באמת ומה מצפה לצדיקים לעתיד לבוא ("ועמך כולם צדיקים" - כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא) . והשבת היא זו שמצילה אותנו מהיאוש של העולם הזה כי היא מגלה לנו סוד מאוד קטן ומאוד חשוב - "שמלוא כל הארץ כבודו", נכון שהעולם הזה לעולם לא יוכל להגיע למדרגת העולם הבא , ונכון שהדרך קשה ויש טוב ורע ויצרים באמצע , ונכון שלפעמים בא לנו לזרוק הכל ולברוח לעולם הבא ולנירוונה וזהו. אבל דע לך שבאמת העולם הבא נמצא ממש פה בתוך העולם הזה! זה אנחנו שפשוט לא רואים טוב! כמו ששבת נמצאת בתוך השבוע ואם לא מסתכלים טוב היא יכולה לחמוק מעיננו ונהפוך אותה ליום הפנינג חס וחלילה, כך גם העולם הבא ובעצם הקב"ה בכבודו ובעצמו ואור השם נמצאים בתוך העולם שלנו ממש ואנחנו לא רואים. אין מקום שאין בו אור השם , והקב"ה הוא "יוצר אור ובורא חושך , עושה שלום ובורא רע" גם הטוב הוא ממנו וגם הרע הוא ממנו באותה מידה ממש , ולכן לא משנה היכן נהיה - תמיד הקב"ה יהיה איתנו ותמיד נוכל לספוג מאורו הטהור. זה הסוד שלוחשת לנו השבת – שהעולם הזה הוא באמת טוב , טוב מטוב טוב מאוד.
אבל בצאת השבת אנחנו שוכחים את הסוד וחוזרים לעבודתנו כרגיל שזו המשימה שהוטלה עלינו – לתקן את העולם , לבחור בטוב ולהתרחק מהרע , ולסדר את התוהו.
עד שיום יבוא ולא יהיו יותר ימי חול אלא רק שבת מנוחה לעולמי עלומים , ואשרי מי שזכה לראות את זה כבר עכשיו.
לסיכום הבנו שמלאכות כמו סחיטה הבערה ציור כתיבה ובניה הם כולן מלאכות שעוסקות ביצירת דברים חדשים במציאות או תיקונה ולכן הם שייכות לתפקידנו בששת ימי החול אבל בשבת הן אסורות שביום זה אנו פוסקים מיצירה חומרית ועוסקים בעולם הרוח. מה שאין כן מלאכות כמו כיבוי או הריסה שאינן אסורות מהתורה בשבת כי אינן שייכות לתחום היצירה ופיתוח העולם החומרי.
ראינו גם שיש בשביתה ממלאכות אלא עומק לפנים מעומק , אחד בתר חשבון נפש על מעשינו כל השבוע והשני הוא לגלות שבעצם בעומק המציאות כבר טמון וחבוי הטוב שאותו עלינו לחשוף ולגלות , שבת היא מעיין טעימה מעולם שכולו טוב - מה שנותן לנו כוח ומרץ לכל ששת ימי המעשה , וגם נותן לנו כיוון ושאיפה לאן פנינו מועדות. דבר זה הוא נחמה גדולה עבור בני האדם כך שיודעים שיש תקווה טובה לעולם ואסור להתייאש חס ושלום ,אדרבה צריך להנות מהדרך J.
"מזמור שיר ליום השבת , מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"
שבת-
שאלה:
מה העניין הזה של המלאכות האסורות בשבת כמו בורר וסחיטה , הרי אני לא עושה שום מאמץ בהם ולפעמים אני צריך לעשות מאמץ גדול יותר בשבילם כמו להוציא את האוכל מהפסולת למשל?
אני מבין שאסור לי לעבוד כמו ביום רגיל בשביל הפרנסה כל אחד צריך יום מנוחה , אבל אם אני אוהב לצייר ורק בשבת יש לי זמן לזה מדוע שאמנע זאת מעצמי?
תשובה:
נאמר "ששת ימים עשית מלאכתך ויום השביעי לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה".
מה משעמות הציווי "עשית מלאכתך"? אם אני רוצה להתבטל כל השבוע זה לא בסדר? התשובה של התורה היא חד משמעית – לא זה לא בסדר "אדם לעמל יולד" , העולם הזה בטבעו בנוי כך שיבואו בני האדם ויסדרו וישכללו אותו.
שאל טורנוסרופוס הרשע (היווני) את רבי עקיבא מה נאים יותר מעשי ה' או מעשי בשר ודם , הוא ציפה שר' עקיבא יענה לו שמעשי ה' יפים יותר וישאל אותו אם כך מדוע האדם לא נולד מהול?
ענה לו ר' עקיבא – מה נאה יותר חיטה או לחם? כמובן שלחם , שהחיטה היא חומר גלם , וכן הזיתים אך אם מצטרף להם עמל האדם וחכמתו יוצא דבר נפלא הרבה יותר לחם ושמן , כך ברא הקב"ה את עולמו שתפקיד האדם הוא להוציאו אותו אל הפועל , לעשות מחיטה - קוראסון , ומזית – שמן וכן הלאה.
בקיצור , להפוך את התוהו (בטבע) לסדר . כמובן שחשוב לשמור על הטבע ולא לאבדו אחרת זה לא נקרא סידור אלא השחתה שנאמר לאדם "צא וראה שלא תחריב את עולמי".
אז אחרי שראינו שלאדם יש חובה להיות שותף בהתקדמות העולם והשתפרותו בששת ימי המעשה , והבנו שתפקידו של האדם להוציא את הטבע מהכוח אל הפועל למשל מעור של פרה לעשות ספר תורה וכו' עלינו להבין מה תפקידו של האדם ביום השביעי.
לשאר אומות העולם שלא קיבלו תורה ולא ציווי לשבות ביום השבת , העולם מתקיים כסדרו כל הזמן , אין עצירה ביום השבת , להיפך אם אני אשבות יום אחד בשבוע מגיע לי עונש שהרי אני מתבטל מעבודתי כל שבוע 18% אני לא עובד , וכפי מה שאמרנו לאדם יש משימה בעולם מי שלא עושה את משימתו כראוי אפשר לפטר אותו כמו שכתוב "גוי ששבת חייב מיתה" הקב"ה לא מרוצה ממנו ,שהוא כמו שכיר שרגע עובד ורגע מתבטל – אתה מפוטר שלום תודה! ובאמת אנחנו רואים שלא עולה בידם של שאר האומות לשבות באמת , המוסלמים הפכו את יום השישי שאמור להיות מנוחה ליום השוק – שהרי אם כולם במנוחה אז יש להם זמן לעשות קניות. הנוצרים הפכו את יום ראשון ליום בילוי , אז כולם עובדים שעות נוספות בתחום התיירות . דוגמא לכך רואים לצערנו גם אצלנו בישראל , יום אחד הלכתי לראיון עבודה במסעדה במודיעין , אחרי ששמעתי על השכר ומטלות , הם אמרו שמבחינתם אני יכול לקבוע כל השבוע רק משמרת אחת אבל בסוף שבוע אני חייב להיות פנוי תמיד לעבודה כי זה הזמן עם הכי הרבה לחץ וצריכים המון מלצרים.
לכן יוצא באמת שאומות העולם לא באמת שובתות אז הם דווקא בסדר והקב"ה מרוצה מהבחינה הזו.
אבל עם ישראל קיבל מתנה מיוחדת שנקראת שבת , מלשון שביתה – הפסקה. לשם מה?
נאמר "אם תשיב משבת רגלך , עצות חפציך ביום קודשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד. וכיבדתו מעשות דרכיך ממצוא חצפיך ודבר דבר" כלומר אם אתה רוצה ששבת תהיה תענוג עליך להפסיק להתעסק בדברים הרגילים , בחפצים הרגילים והדיבורים הרגילים . שכולם משמשים אותנו בימי החול לתקן ולסדר את העולם, בשבת יש תפקיד אחר – דווקא השביתה מכל אותם דברים שאנחנו משתמשים בהם לסדר ותקן את העולם הם עלולים להפריע למה שמתחולל בשבת.
מה ברא הקב"ה בשבת? הרי כתוב "ויחל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" כלומר הוא סיים ביום השביעי ולא בשישי –מה נברא בשבת? נבראה המנוחה! הקב"ה חידש בעולם אפשרות לתקן את העולם דווקא ע"י שביתה מתיקונו! המנעות מסידור העולם פעם בשבוע היא חלק מסידורו!
נביא דוגמא מהמזרח הרחוק – יש ביפן גנים מוזרים מאוד . זוהי חלקת חול לא גדולה שבה מונחים 5 אבנים גדולות , את הגן הזה בנו לפני כמה מאוד שנים ואיש לא נגע בו מאז . כל שבוע מגיעים אנשים שעובדים מאוד קשה במשך היום ומתיישבים בגן. הם יודעים 2 דברים – 1) שהגן הזה לא השתנה. 2) שהדרך שבה האדם רואה את הגן משקפת את מצבם הנפשי. וכך הם מתיישבים באותה נקודה כל שבוע ומסתכלים ובעצם בוחנים את עצמם לראות מה עבר עלי בשבוע האחרון ? האם אני אדם אחר ואם כן במה. זהו אותו עיקרון פחות או יותר – הפסקת היצירה והתבוננת בנמצא מולי יש בה כדי לעזור לי להעריך איפה אני ומה מתחולל בי , גם בשבת יש זמן לפתח את הםניות והרוחיות שלנו ע"י הכרת האני הפנימי כי לא עוסקים בעשיה כל הזמן ומקדישים זמן לגלות את הנשמה שבתוכנו .
אבל התורה מחדשת אפילו יותר מזה לא רק שהשביתה מועליה לעשות חשבון נפש - זה ברור כל יפני יודע את זה , אלא השביתה מעשיה בעצמה מתקנת ומשפרת את העולם באופן ששום מלאכה לא הייתה יכולה לעשות.
בשביל להבין את זה צריך להבין מהי מלאכה. ומה הם אותן מלאכות אסורות?
שעם ישראל יצאו ממצרים הם קיבלו ציווי לבנות משכן לה' בו יקריבו קרבנות . נאמר בספרי הסוד "שהאדם – העולם – והמשכן תבנית אחת להם" כלומר כלום בנויים באותה הצורה ותפקידם ותיפקודם זהה. כולם בנוים באופן כזה שעל ידי עבודה נכונה יהיה אפשר לקבל אור אלוקי מה' יתברך.
· באדם - אם עובד על עצמו נכון הוא מקבל נבואה , שזה אור ממרום , ורק האדם מוסגל לקבל זאת ורק ע"י עבודה נכונה.
· במשכן - ע"י עבודה קרבנות וקטורת מדוייקות ומדוקדקות בדיוק ע"י ציווי התורה הקדושה מופיע הכבוד האלוקי בכמה אופנים , אחד מהם הוא אש תמידית וניסית בצורת אריה שרובצת על המזבח ויש עוד כמה הופעות של אור אלוקי במשכן ואין כאן המקום להאריך .
· בעולם - ע"י תיקנו מגיע העולם למצב שהשכינה יכולה לשרות בו וכולו מוצף באור בראשית שנגנז לעתיד לבוא . מעיין זה רק בקטנה היה בתקופת שלמה המלך שהיה בית מקדש ומלוכה ועם ישראל פעל כראוי , אבל אין לדמות למה שיהיה לעתיד לבוא במהרה בימינו אמן.
כלומר יש הקבלה במבנה של שלושתם וממילא יש הקבלה בצורת העבודה בכולם, כל אחד לפי עניינו.
התורה מאריכה מאוד בתיאור בניית המשכן שבנו שני ישראל בצאתם ממצרים – היא מספרת את כל הפרטים פעמים וחצי או שלוש פעמים חוזרת על כל פרט בהקשרים שונים.
למעשה התורה מספרת לנו מהי דרך העבודה בשביל להבנות משכן , וכך רומזת לנו לדרך העבודה בבנין אדם ועולם. חז"ל גילו לנו שיש 39 מלאכות ששמשו לבניית המשכן והם אותם מלאכות לבניית העולם.
אז למדנו מה מוטל עלינו לעשות בששת ימים המעשה . אבל באמצע בניית המשכן ממש תוך כדי הבנייה עצמה , פונה ה' למשה ואומר לו "וביום השבעי לא תעשה כל מלאכה" משה מספיק את העם מלבנות ומלהביא דברים למשכן ובנ יישראל שומרים שבת בפעם הראשונה בעולם בתור אומה "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם לברית עולם".
הקב"ה אומר לנו : בשבת אל תבנו ואל תתקנו את העולם , כי אני רוצה לתקן את עולם בעצמי!.
עכשיו נגיע לנקודה העקרית . איך הקב"ה מתקן את העולם בעצמו בשבת , מה הוא עושה?
הוא נותן לנו לטעום למטעמו של העולם הבא – עולם ללא עמל ויגיעה. נסביר
בשביל לברוא את העולם החומרי שבו אנחנו נמצאים שבו מוטל עלינו לעבוד ולתקן ,חייב היה הקב"ה לצמצם את עצמו כלומר ליצור מציאות לא מושלמת שנוכל לתקן אותה , שהרי במציאות מושלמת אין מה לתקן. וככל שהמציאות פחות מושלמת כך הקב"ה פחות יכול להופיע בה , אבל גם אם נעשה ככל יכולתנו ונתקן כל מה שמוטל עלינו עדיין המציאות הזו לא תהיה מושלמת מה שאומר שאין הקב"ה יכול להופיע בה חלוטין אף פעם , שכל עוד יש לאדם בחירה אם לעשות טוב או רע , וכל עוד יש מושגים כאלה בכלל של טוב ורע המציאות לא תוכל להיות מושלמת , זה חסרון מוטבע במציאות שמצד אחד היא במגמת שיפור תמידי שזה נפלא כך קיבלנו את הזכות לעבוד ולתקן את העולם , אבל מצד שני אין באמת אפשרות להגיע לשלמות והתיקון הוא אין סופי. קצת מייאש לא? יש כאלה שכבר התייאשו – הבודהיזם למשל או הנצרות לא מאמינים באפשרות להגיע לשלמות בעולם הזה ולכן אין לנו ברירה אלא לחכות לנחת בעולם הבא או לנירוונה .
העולם הזה כבר אבוד והם צודקים במידה מסויימת. רק שכאן בדיוק נכנסת השבת .
באמת אם היו רק ששת ימי המעשה הינו מיואשים מהעולם הזה ומחכים כבר שיגיע לקיצו. אבל בשבת יש טעימה מעולם הבא , כלומר אנחנו זוכים להרגיש מעיין עולם הבא – איך זה מרגיש לחיות בעולם שבו אין צורך לתקן כדי לזכות לאור השם , זהו עולם שאין בו דבר מלבד אור השם שהוא כל כולו טוב , שבו אין טוב ורע שהם סותרים זה את זה, אלא יש אור ה' שהוא רק הטוב המוחלט בלי אפשרות לרע בכלל.
אני זכיתי בחסדי השם להרגיש פעם או פעמיים בחיי את הבחינה של מעיין עולם הבא בשבת קודש. צדיקים גדולים זוכים להרגיש כך שבת שבת אז זוהי תוצאה של עבודה רבה ונקיין פנימי רב , ומי שלא קיבל את זה בזכות יכול אולי לקבל את זה כמתנה אם ירצה ה'.
אז נראה אך הכל מתחבר – אחרי ששת ימי המעשה או לפני ששת ימי המעשה (תלוי איך מסתכלים) יש לנו את השבת והיא מעיין עולם הבא , ובה אנחנו זוכים להרגיש קצת מהו עולם מתוקן באמת ומה מצפה לצדיקים לעתיד לבוא ("ועמך כולם צדיקים" - כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא) . והשבת היא זו שמצילה אותנו מהיאוש של העולם הזה כי היא מגלה לנו סוד מאוד קטן ומאוד חשוב - "שמלוא כל הארץ כבודו", נכון שהעולם הזה לעולם לא יוכל להגיע למדרגת העולם הבא , ונכון שהדרך קשה ויש טוב ורע ויצרים באמצע , ונכון שלפעמים בא לנו לזרוק הכל ולברוח לעולם הבא ולנירוונה וזהו. אבל דע לך שבאמת העולם הבא נמצא ממש פה בתוך העולם הזה! זה אנחנו שפשוט לא רואים טוב! כמו ששבת נמצאת בתוך השבוע ואם לא מסתכלים טוב היא יכולה לחמוק מעיננו ונהפוך אותה ליום הפנינג חס וחלילה, כך גם העולם הבא ובעצם הקב"ה בכבודו ובעצמו ואור השם נמצאים בתוך העולם שלנו ממש ואנחנו לא רואים. אין מקום שאין בו אור השם , והקב"ה הוא "יוצר אור ובורא חושך , עושה שלום ובורא רע" גם הטוב הוא ממנו וגם הרע הוא ממנו באותה מידה ממש , ולכן לא משנה היכן נהיה - תמיד הקב"ה יהיה איתנו ותמיד נוכל לספוג מאורו הטהור. זה הסוד שלוחשת לנו השבת – שהעולם הזה הוא באמת טוב , טוב מטוב טוב מאוד.
אבל בצאת השבת אנחנו שוכחים את הסוד וחוזרים לעבודתנו כרגיל שזו המשימה שהוטלה עלינו – לתקן את העולם , לבחור בטוב ולהתרחק מהרע , ולסדר את התוהו.
עד שיום יבוא ולא יהיו יותר ימי חול אלא רק שבת מנוחה לעולמי עלומים , ואשרי מי שזכה לראות את זה כבר עכשיו.
לסיכום הבנו שמלאכות כמו סחיטה הבערה ציור כתיבה ובניה הם כולן מלאכות שעוסקות ביצירת דברים חדשים במציאות או תיקונה ולכן הם שייכות לתפקידנו בששת ימי החול אבל בשבת הן אסורות שביום זה אנו פוסקים מיצירה חומרית ועוסקים בעולם הרוח. מה שאין כן מלאכות כמו כיבוי או הריסה שאינן אסורות מהתורה בשבת כי אינן שייכות לתחום היצירה ופיתוח העולם החומרי.
ראינו גם שיש בשביתה ממלאכות אלא עומק לפנים מעומק , אחד בתר חשבון נפש על מעשינו כל השבוע והשני הוא לגלות שבעצם בעומק המציאות כבר טמון וחבוי הטוב שאותו עלינו לחשוף ולגלות , שבת היא מעיין טעימה מעולם שכולו טוב - מה שנותן לנו כוח ומרץ לכל ששת ימי המעשה , וגם נותן לנו כיוון ושאיפה לאן פנינו מועדות. דבר זה הוא נחמה גדולה עבור בני האדם כך שיודעים שיש תקווה טובה לעולם ואסור להתייאש חס ושלום ,אדרבה צריך להנות מהדרך J.
"מזמור שיר ליום השבת , מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה