בס"ד
פרשת משפטים
העבד העברי קנוי לרבו 6 שנים. למה התירה התורה אפשרת לקנות עבדים עברים אם היא כל כך מקשה על חייהם של בעליהם כמו שנאמר "קנה עבד קנה אדון לעצמו" .
אמירה ידועה היא שמוסד העבדות היה מוסד שיקומי לכל אותם עבריינים שפשעו והרסו א חייהם בידיים. למעשה האדון שקנה את הגנב שנמכר בגנבתו איפשר לאותו אדם אומלל לחזור לחיים נורמלים בחיק משפחה בריאה ומיושבת . כה שונה הדבר מבתי הסוהר של היום שעברינים יושבים במחיצת עבריינים. הפתגם אומר שלבית הסוהר נכנס עבריין קטן ויוצא עברין גדול. מוסד העבדות מקנה לאדם האומלל הזדמנות שניה לחזור לתלם אחרי סדרת חינוך לא קלה של 6 שנות עבדות. שש שנים של ציות לפקודות ושבירת גאווה.
הפל הגדול שבתורה הוא שהתורה רואה לנכון לספר לנו על עבד שטוב לו בבית רבו ולא רוצה לצאת לחופשי, ועל העונש של אותו עבד. מדוע היה חשוב לתורה כל כך להגדיש את החומרה של הרצון להישאר משועבד?
ננסה להסביר מעט מהי חרות.
האם אדם יכול להיות אי פעם חופשי באמת? לא משועבד לא מחוייב לא עומד במבחן.
יתכן ויש מצב כזה – המוות! "המתים חופשי" . אם נדגיר חופש בתור המילה הנגדית לסדר כלומר חופש=כאוס אז אין בעולם אדם חופשי בכלל!
אין אדם שאיננו משועבד למשהו. חוקי הפיסיקה חלים על כולם , הצורך לאכול ולישון , הרצון להיות מאושר , הזדקקות לחברה ועוד רבים. במיוחד הדבר בולט בסדרי חיים כמו שיגרת יום וכל מני הרגלים. לדוגמא אדם שחייב לאכול את המרק רותח, או ילד שלא נרדם עד שמחבק את השמיכה שלו.
כולנו כפופים וכולנו משועבדים למשהו. אם כך מה זה חופש בכלל?
הזמר 'מוקי די' שר שחופש זה "נצחון האדם על עצמו" , לכאורה אמירה זו צריכה ביאור מה דיוק הכוונה אבל אני חושב שאני מסכים איתה באופן חלקי.
הגדרת חירות לדעתי היא להיות טבעי . כלומר להיות משועבד לתוכן שאני מכיל בקרבי למרות שלא אני בחרתי אותו ואין לי אפשרות להחליף אותו, כיוון שהתוכן הזה הוא אני וכל מטרתי בעולם הוא לחשוף אותו ולעזור לו להגלות. כיוון שכך כל פעולה או הרגל שעזר לאותו תוכן להחפש היא פעולה שראוי וכדאי שאני אהיה משועבד לה. ואם אכן אעשה זאת אז אהיה אדם חופשי – כלומר באמת עצמי. חירות מלשון חרות על הלוחות. יש על לוח ליבי חריתה ובה כתוב משהו , החירות האמיתית היא לחשוף מה שכתוב שם.
פעמים רבות חופש וחירות מקושרים עם לעשות מה שבא לי. למעשה חופש הוא להיות נאמן לרצון שלי, זה שיש לי אפשרות לקיים את רצונותי האמיתיים מאפשר לי לגלות את עצמי באמת. לחיות על פי האני האמיתי שלי .
אך יש קו דק בן לעשות מה שבא לי לבין להיות משועבד לרצונותי. המילה רצון מושאלת לשני כוחות נפש מאוד דומים נקרא להם רצון עליון ורצון תחתון. הרצון העליון הוא הרצון של נשמתי ,של האני האמיתי עם כל שאיפות חייו. לעומתו הרצון התחתון הוא מערכת שקולים עם אינטרסים שונים לחלוטין ,לפעמים טובים ולפעמים רעים , אך לרוב הם עומדים בסתירה לרצון העליון. ומכאן שמם רצון עליון ותחתון כלומר שיש בניהם לרוב ניגוד . לדוגמא יש אדם שנשוי באושר עם משפחה גדולה. יש לו שתי רצונות סותרים. רצון אחד הוא לחזק את הקשר המשפחתי ולהשקיע במשפחתו את המיטב. ורצון שני הוא לבלות לילה סוער עם המזכירה . הגישה הרדודה אומרת שאם אדם זה נשאר נאמן למשפחתו אז הוא כבול משועד ואילו אם בחר לבלות עם המזכירה שלו אז הוא אדם חופשי , עושה מה שבא לו שלי גבולות. אבל ברור שזה הבל גמור, הרי כל אדם בעל שכל מבין שההנאה הרגעית והנמוכה הזו היא שקר וכזב, וגם אם אותו אדם מרגיש שהוא רוצה בכל מאודו להיות עם אותה מזכירה , ברור שאין זה באמת רצונו האמיתי, נשמתו לא באמת רוצה את זה. ראיה לדבר שיום שכמה דקות אחרי המעשה הוא כבר יתחרט. זהו רצון נמוך , הוא לא רצונו הפנימי והאמיתי של האדם. האם זה חירות לעשות את רצונותיך הנמוכים אף על פי שאחר כך יתחרט?
הגישה הבריאה מבינה שזה שאדם בוחר להיות משועבד למשפחתו זו החירות האמיתית. אין דם חופשי כמו מי שמקשיב לנטיות ליבו האמיתיות , לרצונו העליון. לא נכנע ליצריו הנמוכים אלא מגלה מי אני באמת מה אני באמת רוצה .
כיצד נדע להבדל בין שתי הרצונות האלה? הרי לפעמים אנחנו באמת מגישים שמה שאנחנו רוצים עכשיו זה באמת ובתמים שאיפת ליבנו.
הרצון הנמוך מתאפיין בדרך כלל
· בחשיבה לטווח קצר- הנאה רגעית
· בהנאת הגוף וברך כלל מותרות . כמו עוגת שוקולד לחולה סכרת
· אגואיזם – השיקולים שלי הם לטובת עצמי ולא לטובת הזולת
אבל באמת כל הקריטריונים האלה אינם מהווים את ההגדרה המדויקת אלא רק סימנים שעוזרים לנו לפעמים לזהות אם הרצון שאנו חשים עכשיו הוא רצון עליון או חלילה רצון תחתון. למעשה ההבדל המהותי הוא מה מקורו של אותו רצון. הרצון העליון מקורו מנשמתו של האדם , מתוך עצם זהותו. מתוך זה שיש בו תוכן רוחני ועליון ששואף. למעשה זהו יעודו בחיים. כל דם נולד למטרה מסויימת –יעוד . והנשמה שואפת להגשים את היעוד הזה. הרצון העליון זוהי שאיפה של האדם להגשים את יעודו בחיים. החופש האמיתי הוא להגשים את המטרה שלשמה באת לעולם.
ברצון התחתון לעומת זאת איננו מגשים את היעוד. לא תמיד רצון זה הוא רע , אבל תמיד הוא מפספס את המטרה ולכן הוא תחתון. ואם נשתעבד לרצון הזה הרי אנחנו אנשים משועבדים ולא חופשים.
לא הסברנו כיצד אפשר באמת להבדיל בין הרצונות, כיוון שאין באמת נוסחת קסם. רק בירור עמוק ואמיתי שיחדור לעמקי נפשו של אדם יוכל לתת לנו מושג מה מטרתו של האדם בעולם. ויפה המשיל זאת הרמחל שדימה את העולם למבוך שרק מי שזכה לצאת מהמבוך יוכל להדריך אחרים בדרך. כך גם בחיינו נוכל להסתמך בחיפוש יעודנו רק על מי שזה למצוא את יעודו בעצמו.
אחרי בירור קצר במשמעות המושג חופש אולי אפשר להבין מדוע התורה רואה בחומרה רבה כל כך עבד הרוצה להישאר אצל אדונו. למעשה עבד שבוחר להשאר מושעבד מכריז ואומר "אני יודע שיש לי יעוד בעולם אבל לא רוצה להיות מחוייב אליו" הוא מעדיף להשתעבד לחיים הטובים אצל אדונו כי זה קל ונוח , ומוכן לוותר על יעודו בעולם, מוכן לוותר על חירותו . זה לא מידת חסידות לוותר על היעוד , זו פחדנות ועצלות לא להתמסר למטרה שלשמה נבראת.
אדם שגנב הוא אדם שלא זכה להיות חופשי , שהרי נכנע לרצונות הנמוכים והתחיל לגנוב. התורה רצתה להעביר אותו סדרת חינוך אצל משפחה נומרלית כך שהוא יחזור לשאוף להיות חופשי , להיות נאמן לעצמו לטוב שבו. אבל הנה חלפו 6 שנים והוא עדיין רוצה להשאר עבד , עדיין מנסה להתחמק מיעודו בעולם, אם כך כנראה שהוא לא למד את הלקח, שישאר משועבד עד שנת היובל אולי עד אז יבין שלהיות חופשי זה להשתעבד לעצמך.
פרשת משפטים
העבד העברי קנוי לרבו 6 שנים. למה התירה התורה אפשרת לקנות עבדים עברים אם היא כל כך מקשה על חייהם של בעליהם כמו שנאמר "קנה עבד קנה אדון לעצמו" .
אמירה ידועה היא שמוסד העבדות היה מוסד שיקומי לכל אותם עבריינים שפשעו והרסו א חייהם בידיים. למעשה האדון שקנה את הגנב שנמכר בגנבתו איפשר לאותו אדם אומלל לחזור לחיים נורמלים בחיק משפחה בריאה ומיושבת . כה שונה הדבר מבתי הסוהר של היום שעברינים יושבים במחיצת עבריינים. הפתגם אומר שלבית הסוהר נכנס עבריין קטן ויוצא עברין גדול. מוסד העבדות מקנה לאדם האומלל הזדמנות שניה לחזור לתלם אחרי סדרת חינוך לא קלה של 6 שנות עבדות. שש שנים של ציות לפקודות ושבירת גאווה.
הפל הגדול שבתורה הוא שהתורה רואה לנכון לספר לנו על עבד שטוב לו בבית רבו ולא רוצה לצאת לחופשי, ועל העונש של אותו עבד. מדוע היה חשוב לתורה כל כך להגדיש את החומרה של הרצון להישאר משועבד?
ננסה להסביר מעט מהי חרות.
האם אדם יכול להיות אי פעם חופשי באמת? לא משועבד לא מחוייב לא עומד במבחן.
יתכן ויש מצב כזה – המוות! "המתים חופשי" . אם נדגיר חופש בתור המילה הנגדית לסדר כלומר חופש=כאוס אז אין בעולם אדם חופשי בכלל!
אין אדם שאיננו משועבד למשהו. חוקי הפיסיקה חלים על כולם , הצורך לאכול ולישון , הרצון להיות מאושר , הזדקקות לחברה ועוד רבים. במיוחד הדבר בולט בסדרי חיים כמו שיגרת יום וכל מני הרגלים. לדוגמא אדם שחייב לאכול את המרק רותח, או ילד שלא נרדם עד שמחבק את השמיכה שלו.
כולנו כפופים וכולנו משועבדים למשהו. אם כך מה זה חופש בכלל?
הזמר 'מוקי די' שר שחופש זה "נצחון האדם על עצמו" , לכאורה אמירה זו צריכה ביאור מה דיוק הכוונה אבל אני חושב שאני מסכים איתה באופן חלקי.
הגדרת חירות לדעתי היא להיות טבעי . כלומר להיות משועבד לתוכן שאני מכיל בקרבי למרות שלא אני בחרתי אותו ואין לי אפשרות להחליף אותו, כיוון שהתוכן הזה הוא אני וכל מטרתי בעולם הוא לחשוף אותו ולעזור לו להגלות. כיוון שכך כל פעולה או הרגל שעזר לאותו תוכן להחפש היא פעולה שראוי וכדאי שאני אהיה משועבד לה. ואם אכן אעשה זאת אז אהיה אדם חופשי – כלומר באמת עצמי. חירות מלשון חרות על הלוחות. יש על לוח ליבי חריתה ובה כתוב משהו , החירות האמיתית היא לחשוף מה שכתוב שם.
פעמים רבות חופש וחירות מקושרים עם לעשות מה שבא לי. למעשה חופש הוא להיות נאמן לרצון שלי, זה שיש לי אפשרות לקיים את רצונותי האמיתיים מאפשר לי לגלות את עצמי באמת. לחיות על פי האני האמיתי שלי .
אך יש קו דק בן לעשות מה שבא לי לבין להיות משועבד לרצונותי. המילה רצון מושאלת לשני כוחות נפש מאוד דומים נקרא להם רצון עליון ורצון תחתון. הרצון העליון הוא הרצון של נשמתי ,של האני האמיתי עם כל שאיפות חייו. לעומתו הרצון התחתון הוא מערכת שקולים עם אינטרסים שונים לחלוטין ,לפעמים טובים ולפעמים רעים , אך לרוב הם עומדים בסתירה לרצון העליון. ומכאן שמם רצון עליון ותחתון כלומר שיש בניהם לרוב ניגוד . לדוגמא יש אדם שנשוי באושר עם משפחה גדולה. יש לו שתי רצונות סותרים. רצון אחד הוא לחזק את הקשר המשפחתי ולהשקיע במשפחתו את המיטב. ורצון שני הוא לבלות לילה סוער עם המזכירה . הגישה הרדודה אומרת שאם אדם זה נשאר נאמן למשפחתו אז הוא כבול משועד ואילו אם בחר לבלות עם המזכירה שלו אז הוא אדם חופשי , עושה מה שבא לו שלי גבולות. אבל ברור שזה הבל גמור, הרי כל אדם בעל שכל מבין שההנאה הרגעית והנמוכה הזו היא שקר וכזב, וגם אם אותו אדם מרגיש שהוא רוצה בכל מאודו להיות עם אותה מזכירה , ברור שאין זה באמת רצונו האמיתי, נשמתו לא באמת רוצה את זה. ראיה לדבר שיום שכמה דקות אחרי המעשה הוא כבר יתחרט. זהו רצון נמוך , הוא לא רצונו הפנימי והאמיתי של האדם. האם זה חירות לעשות את רצונותיך הנמוכים אף על פי שאחר כך יתחרט?
הגישה הבריאה מבינה שזה שאדם בוחר להיות משועבד למשפחתו זו החירות האמיתית. אין דם חופשי כמו מי שמקשיב לנטיות ליבו האמיתיות , לרצונו העליון. לא נכנע ליצריו הנמוכים אלא מגלה מי אני באמת מה אני באמת רוצה .
כיצד נדע להבדל בין שתי הרצונות האלה? הרי לפעמים אנחנו באמת מגישים שמה שאנחנו רוצים עכשיו זה באמת ובתמים שאיפת ליבנו.
הרצון הנמוך מתאפיין בדרך כלל
· בחשיבה לטווח קצר- הנאה רגעית
· בהנאת הגוף וברך כלל מותרות . כמו עוגת שוקולד לחולה סכרת
· אגואיזם – השיקולים שלי הם לטובת עצמי ולא לטובת הזולת
אבל באמת כל הקריטריונים האלה אינם מהווים את ההגדרה המדויקת אלא רק סימנים שעוזרים לנו לפעמים לזהות אם הרצון שאנו חשים עכשיו הוא רצון עליון או חלילה רצון תחתון. למעשה ההבדל המהותי הוא מה מקורו של אותו רצון. הרצון העליון מקורו מנשמתו של האדם , מתוך עצם זהותו. מתוך זה שיש בו תוכן רוחני ועליון ששואף. למעשה זהו יעודו בחיים. כל דם נולד למטרה מסויימת –יעוד . והנשמה שואפת להגשים את היעוד הזה. הרצון העליון זוהי שאיפה של האדם להגשים את יעודו בחיים. החופש האמיתי הוא להגשים את המטרה שלשמה באת לעולם.
ברצון התחתון לעומת זאת איננו מגשים את היעוד. לא תמיד רצון זה הוא רע , אבל תמיד הוא מפספס את המטרה ולכן הוא תחתון. ואם נשתעבד לרצון הזה הרי אנחנו אנשים משועבדים ולא חופשים.
לא הסברנו כיצד אפשר באמת להבדיל בין הרצונות, כיוון שאין באמת נוסחת קסם. רק בירור עמוק ואמיתי שיחדור לעמקי נפשו של אדם יוכל לתת לנו מושג מה מטרתו של האדם בעולם. ויפה המשיל זאת הרמחל שדימה את העולם למבוך שרק מי שזכה לצאת מהמבוך יוכל להדריך אחרים בדרך. כך גם בחיינו נוכל להסתמך בחיפוש יעודנו רק על מי שזה למצוא את יעודו בעצמו.
אחרי בירור קצר במשמעות המושג חופש אולי אפשר להבין מדוע התורה רואה בחומרה רבה כל כך עבד הרוצה להישאר אצל אדונו. למעשה עבד שבוחר להשאר מושעבד מכריז ואומר "אני יודע שיש לי יעוד בעולם אבל לא רוצה להיות מחוייב אליו" הוא מעדיף להשתעבד לחיים הטובים אצל אדונו כי זה קל ונוח , ומוכן לוותר על יעודו בעולם, מוכן לוותר על חירותו . זה לא מידת חסידות לוותר על היעוד , זו פחדנות ועצלות לא להתמסר למטרה שלשמה נבראת.
אדם שגנב הוא אדם שלא זכה להיות חופשי , שהרי נכנע לרצונות הנמוכים והתחיל לגנוב. התורה רצתה להעביר אותו סדרת חינוך אצל משפחה נומרלית כך שהוא יחזור לשאוף להיות חופשי , להיות נאמן לעצמו לטוב שבו. אבל הנה חלפו 6 שנים והוא עדיין רוצה להשאר עבד , עדיין מנסה להתחמק מיעודו בעולם, אם כך כנראה שהוא לא למד את הלקח, שישאר משועבד עד שנת היובל אולי עד אז יבין שלהיות חופשי זה להשתעבד לעצמך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה