בס"ד
טוב פנימי
כל ערב שבת אנחנו קוראים בשיר השירים "וכולך יפה רעייתי ומום אין בך .. אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש". המדרש מספר על שתי שפחות שדיברו אחת עם השניה תוך כדי עבודתן, אחת אומרת לחברתה , "ידעת שהאדון עוזב את אישתו ? אולי הוא יתחתן איתי במקומה". חברה שואלת "מניין לך שהוא מתגרש?" עונה לה הראשונה "הרי כולם יודעים שאדוננו אוהב נשים בהירות ויפות , ואישתו החליקה ברחוב ועכשיו כולה מלוכלכת בבוץ ופיח" . צחקה עליה חברתה ואמרה לה . "טיפשה שכמותך , הגברת שהיא כולה לבנה והתלכלכה קצת תנקה את עצמה ותחזור ליופייה , אבל את שנולדת שחורה מבטן גם אם תתנקי כל היום תישארי בצבעך!".
לפני שנסביר את הנמשל נספר סיפור קצר מהחיים . הסיפור על אהרון ויהודה מישיבת רמת גן, שממנו למדתי שגם אדם שנראה שאין בו שום חלק של טוב למעשה זה רק נראה כך , באמת יש בו טוב עד בלי די.
מעשה שהיה כך היה. אהרון איש גס רוח ומתוסכל , גר בסמיכות לישיבה שבה אני למדתי.
יכולים לבוא ציניקנים ולומר שברוך רק נחמד לחלשים ממנו וזה לא חכמה לעזור למסכנים , האתגר זה לחיות כך תמיד , הם צודקים במידה מסויימת באמת צריך לשאוף להיות טוב לכל. אבל משל למה הדבר דומה לילד שרק לומד לדבר , ופעם אחת כשהוא רוצה לאכול הוא צועק "פיפיקולי" ופעם אחת הוא אומר "אוכל". אין ספק שכאשר הוא אומר אוכל אז הוא באמת מבטא את הצד האמיתי שבתוכו – את אותה יכולת לדבר שנמצאת שתוכו אבל צריכה אימון ותרגול , כאשר הוא מדבר סתם הברות אז זה לא באמת מגלה את מי ומה שהוא באמת , אבל כאשר הוא אומר מילה נכונה אפילו בטעות מיד כולם מרגישים שהוא מתחיל להיות בן אדם – שזה מה שהוא באמת . יתכן שאפשר להתווכח על זה שכלית, אבל בתחושה הבריאה זה בוודאי כך.
עכשיו אפשר להסביר את הנמשל של מדרש: שכיוון שהאדם בפנימיותו הוא טהור ונקי והנשמה אין בה חטא אז אפילו יתלכלך בכל הלכלוכים שבעולם תמיד ניתן להסיר אותם , וכשבאים המקטרגים (השפחות) ומנסים להפיל את האדם ביאוש שאין לו עוד תקווה לחזור למוטב , צריך להזכיר לעצמו ששזפתני השמש , כלומר זו השפעה חיצונית שמסתירה את האני הפנימי והטוב שבתוכי, לפעמים החיים משפזים אותנו – גורמים לנו להסתיר את הטבע הטוב והנקי שבתוכנו. כמו שהילד הקטן הוא בן אדם מדבר וכל דבר אחר שהוא יהיה לא יהווה את האני העצמי האמיתי שלו , כך גם כל מעשה שהוא איינו טוב , נקי הוא לא גילוי של העצמי שלי . "זה לא אני זה הילד הרע שבי".
באזכרות ובשבעה מתכנסים כולם מספרים בשבחו של המנוח , מרבים בדברי שבח ומעשים טובים שעשה. לא יעיז אדם לבוא ולספר בגנותו. מדוע? האם אין המעשים הרעים שאותו אדם עשה גם הם נכללים כחלק מאישיותו של המנוח? התשובה היא שלא! ולכולם זה ברור! ומי שלא ברור לו צריך להתחיל להבין זאת!. נכון שהאדם נמדד על פי מעשיו והוא אחראי עליהם ועליהם יתן את הדין בעולם הזה ובעולם הבא. אבל בשעה שמתו של אדם מונח לפניו העיסוק בדין וחשבון הוא שולי לעומת התובנה הגדולה מאוד שמתעוררת בקרנו – הייתה פה נשמה והיא איננה , הייתה פה הופעה של חיים שנקטעו. חשבון המעשים החשוב אך הקטנוני מוסט הצידה לפני התחושהה שמתפרצת בי כשאני מגיע להלוויה לא עלינו – אור גדול הופיע בתוך הגוף הזה ועכשיו הוא הפסיק להופיע.
בהלוויה של סבא שלי הרגשתי קצת כעס – איך אדם טוב כל כך הלך? כיצד אדם שהופיע כל כך הרבה טוב עכשיו נלקח מאיתנו שעבר את כל הקשיים בשואה ובחולי כיצד פסק מלהאיר? מה שעורר אותי להבנה שהטוב והחיים הם למעשה דבר אחד . סבא בחייו עשה טוב , אולי עשה גם לא כל כך טוב אבל זה טפל לעומת זה שיש פה נשמה שהיא טהורה לחלוטין "נשמה שנתת בי טהורה היא" וכל פספוס או החטאה כל חטא הוא שיזוף ותו לו לעומת הנקיון והטוהר של נשמה של כל יהודי ויהודי. וכל הקשיים שעבר וכל הנסיונות כולם רק היו דרך להופיע את עוצמת החיים שהיה באדם זה, אלו היו דרכים שדרכם נוכל לראות עד כמה חיים וטוב שהם בעצם דבר אחד , כמה חיים יש בנו פנימה ואנחנו לא רואים אותם , כיוון שיש שיזוף יש הסתרים ומחסומים. המעשה הטוב הוא רק מגלה לנו שיש בנו חיים והרבה והם טבורים זכים ונקיים , עד כדי כך שאפילו המעשים הרעים הם בטלים לגביהם.
אני חושב שמתוך ההבנה הזו קל יותר בשבילי להגיע להלוויות, אני בוכה על החסרון הגדול , כי מי שלא מבין מה חסר קשה לו לבכות על זה , ומצד שני אני מקבל חיזוק שאותו אני לוקח איתי הלאה – אני אומר לעצמי כמה גודל יש בי שאני לא מכיר , כמה חיים וטוב שטמונים בתוכי שעדיין לא פגשתי – אני מאמין בזה בלב שלם. כמו אמא שאומרת לילד שלה אתה לא ילד רע אתה ילד טוב שפשוט שכח איך מתנהגים. כך גם אני , נכון שיש בי דברים רעים ואני לא מתעלם מהם , אני שואף לשפר אותם אבל זה כלל לא הנקודה המרכזית . הדבר החשוב הוא שכל מעשה טוב שאני אעשה יחשוף את הנשמה הטהורה שבקרבי לאין שיעור. על זה אומר הרב קוק שהדרך הנכונה היא לא להלחם בחושך עם הקלות אלא להרבות שאור, שגם מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. אני חושב שזה נקודה אחת שתמיד עולה לי כשאני מגיע להזכרות או "שמחות" אחרות ורציתי לשתף אותה. אולי אם נעמיק נוכל לראות שההלכות של האבלות תפקידם דווקא לחזק את הנקודה הזו ואין כאן מקום להאריך
נסיים בנקודה מפרשת השבוע ואתחנן נאמר " נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים" מתמטיקה פשוטה תראה דבר פלא. כל חטא נספר ל4 דורות אבות בנים בני בנים ושילשים דהיינו נינים , כלומר חטא תופס ל4 דורות .אבל החסד כלומר מעשה טוב תופס לאלפים כלומר 2000 דורות . רש"י במקום עושה את החשבון ומגיע למסכנה שכל מעשה טוב משפיע על האדם והעולם פי 500 יותר ממעשה רע . זה בהחלט מסתדר יפה עם מה שאמרנו קודם , המעשה הטוב מגלה את האמת ולכן עוצמתו היא גדולה כיוון שדברי אמת ניכרים, זה מוסיף אור מוסיף חיים פי 500 יותר מאשר מעשה רע יכול לגרום.
שנפגש רק בשמחות
סיכום נקודות קצר
1. אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש
2. יש טוב בכל אחד – ברוך ויהודה
3. הטוב הזה הוא האמת הפנימית והרע הוא תחפושת שיזוף – ילד שלומד לדבר
4. הנמשל של המדרש צריך להתרכז בפנים כיוון שזו האמת הנצחית , הלכלוך הוא חיצוני וחולף
5. עיקר האדם הוא החיים שהוא מגלה , והחיים מתגלים על ידי הטוב – בשבעה מדברים רק על המעשים הטובים כי ברור שזה מה שחשוב
6. היסורים של סבא – איך אדם טוב מת . הצער על העדר הטוב הוא הצער על המוות
7. לקח לחיים מהלוויה – אני אתמקד בטוב שבי , להוסיף אור על יד מעשים טובים זה מוסיף חיים
8. מצווה שווה פי 500 מעבירה כי היא מגלה את האמת ודברי אמת ניכרים.
טוב פנימי
כל ערב שבת אנחנו קוראים בשיר השירים "וכולך יפה רעייתי ומום אין בך .. אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש". המדרש מספר על שתי שפחות שדיברו אחת עם השניה תוך כדי עבודתן, אחת אומרת לחברתה , "ידעת שהאדון עוזב את אישתו ? אולי הוא יתחתן איתי במקומה". חברה שואלת "מניין לך שהוא מתגרש?" עונה לה הראשונה "הרי כולם יודעים שאדוננו אוהב נשים בהירות ויפות , ואישתו החליקה ברחוב ועכשיו כולה מלוכלכת בבוץ ופיח" . צחקה עליה חברתה ואמרה לה . "טיפשה שכמותך , הגברת שהיא כולה לבנה והתלכלכה קצת תנקה את עצמה ותחזור ליופייה , אבל את שנולדת שחורה מבטן גם אם תתנקי כל היום תישארי בצבעך!".
לפני שנסביר את הנמשל נספר סיפור קצר מהחיים . הסיפור על אהרון ויהודה מישיבת רמת גן, שממנו למדתי שגם אדם שנראה שאין בו שום חלק של טוב למעשה זה רק נראה כך , באמת יש בו טוב עד בלי די.
מעשה שהיה כך היה. אהרון איש גס רוח ומתוסכל , גר בסמיכות לישיבה שבה אני למדתי.
יכולים לבוא ציניקנים ולומר שברוך רק נחמד לחלשים ממנו וזה לא חכמה לעזור למסכנים , האתגר זה לחיות כך תמיד , הם צודקים במידה מסויימת באמת צריך לשאוף להיות טוב לכל. אבל משל למה הדבר דומה לילד שרק לומד לדבר , ופעם אחת כשהוא רוצה לאכול הוא צועק "פיפיקולי" ופעם אחת הוא אומר "אוכל". אין ספק שכאשר הוא אומר אוכל אז הוא באמת מבטא את הצד האמיתי שבתוכו – את אותה יכולת לדבר שנמצאת שתוכו אבל צריכה אימון ותרגול , כאשר הוא מדבר סתם הברות אז זה לא באמת מגלה את מי ומה שהוא באמת , אבל כאשר הוא אומר מילה נכונה אפילו בטעות מיד כולם מרגישים שהוא מתחיל להיות בן אדם – שזה מה שהוא באמת . יתכן שאפשר להתווכח על זה שכלית, אבל בתחושה הבריאה זה בוודאי כך.
עכשיו אפשר להסביר את הנמשל של מדרש: שכיוון שהאדם בפנימיותו הוא טהור ונקי והנשמה אין בה חטא אז אפילו יתלכלך בכל הלכלוכים שבעולם תמיד ניתן להסיר אותם , וכשבאים המקטרגים (השפחות) ומנסים להפיל את האדם ביאוש שאין לו עוד תקווה לחזור למוטב , צריך להזכיר לעצמו ששזפתני השמש , כלומר זו השפעה חיצונית שמסתירה את האני הפנימי והטוב שבתוכי, לפעמים החיים משפזים אותנו – גורמים לנו להסתיר את הטבע הטוב והנקי שבתוכנו. כמו שהילד הקטן הוא בן אדם מדבר וכל דבר אחר שהוא יהיה לא יהווה את האני העצמי האמיתי שלו , כך גם כל מעשה שהוא איינו טוב , נקי הוא לא גילוי של העצמי שלי . "זה לא אני זה הילד הרע שבי".
באזכרות ובשבעה מתכנסים כולם מספרים בשבחו של המנוח , מרבים בדברי שבח ומעשים טובים שעשה. לא יעיז אדם לבוא ולספר בגנותו. מדוע? האם אין המעשים הרעים שאותו אדם עשה גם הם נכללים כחלק מאישיותו של המנוח? התשובה היא שלא! ולכולם זה ברור! ומי שלא ברור לו צריך להתחיל להבין זאת!. נכון שהאדם נמדד על פי מעשיו והוא אחראי עליהם ועליהם יתן את הדין בעולם הזה ובעולם הבא. אבל בשעה שמתו של אדם מונח לפניו העיסוק בדין וחשבון הוא שולי לעומת התובנה הגדולה מאוד שמתעוררת בקרנו – הייתה פה נשמה והיא איננה , הייתה פה הופעה של חיים שנקטעו. חשבון המעשים החשוב אך הקטנוני מוסט הצידה לפני התחושהה שמתפרצת בי כשאני מגיע להלוויה לא עלינו – אור גדול הופיע בתוך הגוף הזה ועכשיו הוא הפסיק להופיע.
בהלוויה של סבא שלי הרגשתי קצת כעס – איך אדם טוב כל כך הלך? כיצד אדם שהופיע כל כך הרבה טוב עכשיו נלקח מאיתנו שעבר את כל הקשיים בשואה ובחולי כיצד פסק מלהאיר? מה שעורר אותי להבנה שהטוב והחיים הם למעשה דבר אחד . סבא בחייו עשה טוב , אולי עשה גם לא כל כך טוב אבל זה טפל לעומת זה שיש פה נשמה שהיא טהורה לחלוטין "נשמה שנתת בי טהורה היא" וכל פספוס או החטאה כל חטא הוא שיזוף ותו לו לעומת הנקיון והטוהר של נשמה של כל יהודי ויהודי. וכל הקשיים שעבר וכל הנסיונות כולם רק היו דרך להופיע את עוצמת החיים שהיה באדם זה, אלו היו דרכים שדרכם נוכל לראות עד כמה חיים וטוב שהם בעצם דבר אחד , כמה חיים יש בנו פנימה ואנחנו לא רואים אותם , כיוון שיש שיזוף יש הסתרים ומחסומים. המעשה הטוב הוא רק מגלה לנו שיש בנו חיים והרבה והם טבורים זכים ונקיים , עד כדי כך שאפילו המעשים הרעים הם בטלים לגביהם.
אני חושב שמתוך ההבנה הזו קל יותר בשבילי להגיע להלוויות, אני בוכה על החסרון הגדול , כי מי שלא מבין מה חסר קשה לו לבכות על זה , ומצד שני אני מקבל חיזוק שאותו אני לוקח איתי הלאה – אני אומר לעצמי כמה גודל יש בי שאני לא מכיר , כמה חיים וטוב שטמונים בתוכי שעדיין לא פגשתי – אני מאמין בזה בלב שלם. כמו אמא שאומרת לילד שלה אתה לא ילד רע אתה ילד טוב שפשוט שכח איך מתנהגים. כך גם אני , נכון שיש בי דברים רעים ואני לא מתעלם מהם , אני שואף לשפר אותם אבל זה כלל לא הנקודה המרכזית . הדבר החשוב הוא שכל מעשה טוב שאני אעשה יחשוף את הנשמה הטהורה שבקרבי לאין שיעור. על זה אומר הרב קוק שהדרך הנכונה היא לא להלחם בחושך עם הקלות אלא להרבות שאור, שגם מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. אני חושב שזה נקודה אחת שתמיד עולה לי כשאני מגיע להזכרות או "שמחות" אחרות ורציתי לשתף אותה. אולי אם נעמיק נוכל לראות שההלכות של האבלות תפקידם דווקא לחזק את הנקודה הזו ואין כאן מקום להאריך
נסיים בנקודה מפרשת השבוע ואתחנן נאמר " נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים" מתמטיקה פשוטה תראה דבר פלא. כל חטא נספר ל4 דורות אבות בנים בני בנים ושילשים דהיינו נינים , כלומר חטא תופס ל4 דורות .אבל החסד כלומר מעשה טוב תופס לאלפים כלומר 2000 דורות . רש"י במקום עושה את החשבון ומגיע למסכנה שכל מעשה טוב משפיע על האדם והעולם פי 500 יותר ממעשה רע . זה בהחלט מסתדר יפה עם מה שאמרנו קודם , המעשה הטוב מגלה את האמת ולכן עוצמתו היא גדולה כיוון שדברי אמת ניכרים, זה מוסיף אור מוסיף חיים פי 500 יותר מאשר מעשה רע יכול לגרום.
שנפגש רק בשמחות
סיכום נקודות קצר
1. אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש
2. יש טוב בכל אחד – ברוך ויהודה
3. הטוב הזה הוא האמת הפנימית והרע הוא תחפושת שיזוף – ילד שלומד לדבר
4. הנמשל של המדרש צריך להתרכז בפנים כיוון שזו האמת הנצחית , הלכלוך הוא חיצוני וחולף
5. עיקר האדם הוא החיים שהוא מגלה , והחיים מתגלים על ידי הטוב – בשבעה מדברים רק על המעשים הטובים כי ברור שזה מה שחשוב
6. היסורים של סבא – איך אדם טוב מת . הצער על העדר הטוב הוא הצער על המוות
7. לקח לחיים מהלוויה – אני אתמקד בטוב שבי , להוסיף אור על יד מעשים טובים זה מוסיף חיים
8. מצווה שווה פי 500 מעבירה כי היא מגלה את האמת ודברי אמת ניכרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה