בס"ד
על מנת להיות אדם טוב יותר עלי להכיר את חסרונותי , לדעת את עוונותי שמהם עלי להשתפר
ישנם עוונות ידועים שקשה לכבוש
ישנם עוונות שאדם דש בעקביו , כלומר שהוא לא מודע לכך שהוא עובר אותם . הוא אומנם מכיר את עצם האיסור שלהם אך הוא לא מודע שהוא חוטא בהם
ומלבד עוונות שאדם דש בעקביו, ישנם עוונות נסתרים עוד יותר . עוונות שאדם לא מכיר שהם עוונות, וזה גם לא כתוב בשום מקום . ישנו רק פתרון אחד על מנת לעשות תשובה מעוונות שאני לא יודע על קיומם כלל - והוא להקשיב.
אמרו לנו חז"ל מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם. המשפט הזה הוא הפך ההגיון הבריא! הרי הכי מסתבר לומר שככל שהאדם שאני מדבר איתו יודע פחות ממני אז יש לי פחות ללמוד ממנו, ולהיפך ככול שהוא יודע יותר ממני אז יש לי יותר מה ללמוד ממנו. אבל אומרים לנו חז"ל בדיוק להיפך , שאמנם יש לנו ללמוד הרבה מרבותינו , אבל רוב הלימוד הוא דווקא מתלמידנו שיודעים מן הסתם הרבה פחות מאיתנו.
ישנו משפט סיני עתיק (שלמעשה הוא גרמני מודרני) שאומר – "גם בפישוק השפתיים של מי שמשקר יש אמת גמורה". כלומר שיתכן שאדם אכן אומר שקר גמור – על כחול שהוא אדום וכו' אבל שפתותיו אומרות אמת, פירוש הדבר שמשהו בדיבורו , בשפת הגוף שלו מבטא אמת מסויימת. איזו אמת כבר יכולה להיות לאדם שמשקר במצח נחושה? ישנה אמת והיא הסיבה שבגללה הוא משקר. שפת גופו של האדם המשקר אומרת את האמת – מדוע הוא משקר?, ישנה נקודה אמיתית שגרמה לו לשקר ואותה אפשר לקלוט אם מאזינים טוב ומתבוננים באדם שמשקר. הנקודה לא חייבת להיות טובה אלא אמיתית כלומר יש משהו נכון בדבריו.
כל אדם אומר אמת , יתכן שהאמת הזו מסתתרת תחת מעטה רב של שקרים. אבל האמת נמצאת שם!. זה עניין של אמונה – כמו שאני מאמין שה' נמצא בהכל , אפילו בדברים שאינם טובים לכאורה , כך אני מאמין שבכל שקר ישנו גם אמת . שאם לא כן לא היה השקר מחזיק מעמד רגע אחד.
רבי נחמן אומר שלשקר אין רגלים , וזה תמוה שהרי כל שקר שאדם מספר דרכו להתפשט ומהר מאוד כל העיר יודעת לדקלם את השקר הזה בעל פה. אז מדוע אומרים שלשקר אין רגלים? אלא בא רבי נחמן לומר לנו רעיון חשוב מאוד שבעצם השקר הוא אמת בתחפושת. שהרי אם לא הייתה נקודה אמיתי בעניין מסויים לא הייתה שום סיבה שמישהו יחשוב שהוא נכון. שקר שלא מבוסס על אמת מסויימת לא יחזק מעמד אפילו לרגע , אין לו רגלים! הוא לא יעמוד!. לשקר אין רגלים כי תמיד הוא נשען על האמת ומבסס את טענותיו עליה. כך דרכם של פרובקטורים – אומרים משפט שכולם מסכימים עליו ואז מוציאים אותו מפרופורציות. זוהי דרכו של השקר – אמת מעוותת , אמת בתחפושת.
ולכן עלינו להקשיב , להקשיב לעצמו , להקשיב לחברינו , לרבותינו, לקב"ה שמדבר איתנו דרך ההויה , ובעיקר להקשיב למי שפחות חכם ומשכיל מאיתנו .כיוון שהאמת שנמצאת אצלו היא כל כך עמוקה וגדולה שהיא מסתתרת תחת מעטה כבד של שקר וטעויות , זו אמת גנוזה שחז"ל מכנים אותה "מתלמידי יותר מכולם".
למשל כשילד קטן שואל שאלה , וברור למורה שהילד כנראה לא מבין בכלל על מה הוא מדבר שהשאלה לא קשורה כהו-זה לנושא המדובר , וכנראה שחוסר ההבנה של הילד נבע מדמיונות פרועים שלקחו את מה ששמע מהמורה והפכו אותו לסיפור חדש. זה קורה לי הרבה בגן שאני מלמד בו, אני שואל ילדים מי יכול לספור לי 2 מצוות שיש בשבת , וילדים עונים לי שהם עזרו לאמא לקפל כביסה אתמול. הילד שמע ששאלתי על תוכן חיובי והוא סיפר לי על תוכן חיובי שדמיונו הזכיר לו. אבל צריך לדעת שבדבריו הלא הגיוניים והלא רציונלים של הילד מסתתרת אמת גדולה . לדוגמא במקרה שלנו גנוזה לה המחשבה שאין הבדל משמעותי בן כיבוד הורים , עזרה לזולת ושמירת שבת – כולם פרטים של עקרון אחד , שהוא לעשות טוב. זה מה שנשמתו של הילד מנסה בעצם להגיד – נכון ששאלתי על שבת והוא ענה לי על כיבוד הורים ,מה שבעצם הוא ניסה להגיד לי זה - שכולם מעשים טובים בעיניו. שהרי ילד שלא חושב ששבת זה דבר טוב היתה עולה לו קונטציה של דבר שלילי והיה מספר לי שהוא נפל ברחוב או משהו כזה כי זה מה ששבת מזכירה לו – כאב. ובאמת כאשר התחלתי לעבוד עם ילדים קטנים הדריכו אותי 'יודעי דבר' , אף פעם לא להגיד לילד לא נכון , אפילו ענה תשובה לא נכונה. עדיף לומר לו "יפה מאוד אבל למי יש תשובה נוספת?".
כמה ענווה אנחנו צריכים בשביל להקשיב באמת לזולת , במיוחד אם אנחנו מרגישים שהוא טיפש לעומתנו. ככל שאדם קרוב יותר לאמת אז יש לו יותר ויותר נטיה להאמין רק בעצמו ולבטל את כל דברי מי ששונה ממנו. אבל מי שנגע באמת ולא רק התקרב אליה יודע שהאמת לא נמצאת אף פעם אצל מישהו אחד , כדברי הגמרא (סנהדרין צז.) "האמת תהיה נעדרת – עדרים עדרים" , כלומר לאיש לא תהיה בעלות מוחלטת על האמת אלא היא מפוזרת אצל כולם. כך דרכה של האמת , אין לאיש בעלות עליה רק לבורא עולם.
צריך ענווה להקשיב ולנסות ללמוד מהאחרים ,למצוא את נקודת האמת בדבריהם אפילו נראים דברי הבל. נכון הדבר כפלים בבית עם האישה , כמה חשוב להקשיב למה שהיא אומרת , אפילו זה נשמע שהיא הוזה עדיין אם היא אמרה שמשהו מפריע לה , אין טעם וגם לא נכון להוכיח לה שזה לא מפריע לה. אם זה לא היה מפריע לה היא לא הייתה אומרת!. יתכן שהיא לא מגדירה נכון את הדבר אז תנסו לרדת לשורש העניין יחד . אבל העיקר באמת זה ענווה להקשיב , חייבים לדעת שאנחנו לא מושלמים ואנחנו צריכים ללמוד , הקב"ה מזמן לנו בחיים כל מני אנשים חלקם רבנים חלקם תלמידים. תפקידנו זה להקשיב וללמוד. צריך הרבה ענווה כדי להבין שאני לא מושלם, שאני חייב ללמוד כל הזמן ומכל אחד.
שנזכה ללמוד מכל אדם. אולי זה רמוז בראש חודש אלול , ראשי תבות אני לדודי ודודי לי , אני מקשיב לו והוא מקשיב לי.
על מנת להיות אדם טוב יותר עלי להכיר את חסרונותי , לדעת את עוונותי שמהם עלי להשתפר
ישנם עוונות ידועים שקשה לכבוש
ישנם עוונות שאדם דש בעקביו , כלומר שהוא לא מודע לכך שהוא עובר אותם . הוא אומנם מכיר את עצם האיסור שלהם אך הוא לא מודע שהוא חוטא בהם
ומלבד עוונות שאדם דש בעקביו, ישנם עוונות נסתרים עוד יותר . עוונות שאדם לא מכיר שהם עוונות, וזה גם לא כתוב בשום מקום . ישנו רק פתרון אחד על מנת לעשות תשובה מעוונות שאני לא יודע על קיומם כלל - והוא להקשיב.
אמרו לנו חז"ל מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם. המשפט הזה הוא הפך ההגיון הבריא! הרי הכי מסתבר לומר שככל שהאדם שאני מדבר איתו יודע פחות ממני אז יש לי פחות ללמוד ממנו, ולהיפך ככול שהוא יודע יותר ממני אז יש לי יותר מה ללמוד ממנו. אבל אומרים לנו חז"ל בדיוק להיפך , שאמנם יש לנו ללמוד הרבה מרבותינו , אבל רוב הלימוד הוא דווקא מתלמידנו שיודעים מן הסתם הרבה פחות מאיתנו.
ישנו משפט סיני עתיק (שלמעשה הוא גרמני מודרני) שאומר – "גם בפישוק השפתיים של מי שמשקר יש אמת גמורה". כלומר שיתכן שאדם אכן אומר שקר גמור – על כחול שהוא אדום וכו' אבל שפתותיו אומרות אמת, פירוש הדבר שמשהו בדיבורו , בשפת הגוף שלו מבטא אמת מסויימת. איזו אמת כבר יכולה להיות לאדם שמשקר במצח נחושה? ישנה אמת והיא הסיבה שבגללה הוא משקר. שפת גופו של האדם המשקר אומרת את האמת – מדוע הוא משקר?, ישנה נקודה אמיתית שגרמה לו לשקר ואותה אפשר לקלוט אם מאזינים טוב ומתבוננים באדם שמשקר. הנקודה לא חייבת להיות טובה אלא אמיתית כלומר יש משהו נכון בדבריו.
כל אדם אומר אמת , יתכן שהאמת הזו מסתתרת תחת מעטה רב של שקרים. אבל האמת נמצאת שם!. זה עניין של אמונה – כמו שאני מאמין שה' נמצא בהכל , אפילו בדברים שאינם טובים לכאורה , כך אני מאמין שבכל שקר ישנו גם אמת . שאם לא כן לא היה השקר מחזיק מעמד רגע אחד.
רבי נחמן אומר שלשקר אין רגלים , וזה תמוה שהרי כל שקר שאדם מספר דרכו להתפשט ומהר מאוד כל העיר יודעת לדקלם את השקר הזה בעל פה. אז מדוע אומרים שלשקר אין רגלים? אלא בא רבי נחמן לומר לנו רעיון חשוב מאוד שבעצם השקר הוא אמת בתחפושת. שהרי אם לא הייתה נקודה אמיתי בעניין מסויים לא הייתה שום סיבה שמישהו יחשוב שהוא נכון. שקר שלא מבוסס על אמת מסויימת לא יחזק מעמד אפילו לרגע , אין לו רגלים! הוא לא יעמוד!. לשקר אין רגלים כי תמיד הוא נשען על האמת ומבסס את טענותיו עליה. כך דרכם של פרובקטורים – אומרים משפט שכולם מסכימים עליו ואז מוציאים אותו מפרופורציות. זוהי דרכו של השקר – אמת מעוותת , אמת בתחפושת.
ולכן עלינו להקשיב , להקשיב לעצמו , להקשיב לחברינו , לרבותינו, לקב"ה שמדבר איתנו דרך ההויה , ובעיקר להקשיב למי שפחות חכם ומשכיל מאיתנו .כיוון שהאמת שנמצאת אצלו היא כל כך עמוקה וגדולה שהיא מסתתרת תחת מעטה כבד של שקר וטעויות , זו אמת גנוזה שחז"ל מכנים אותה "מתלמידי יותר מכולם".
למשל כשילד קטן שואל שאלה , וברור למורה שהילד כנראה לא מבין בכלל על מה הוא מדבר שהשאלה לא קשורה כהו-זה לנושא המדובר , וכנראה שחוסר ההבנה של הילד נבע מדמיונות פרועים שלקחו את מה ששמע מהמורה והפכו אותו לסיפור חדש. זה קורה לי הרבה בגן שאני מלמד בו, אני שואל ילדים מי יכול לספור לי 2 מצוות שיש בשבת , וילדים עונים לי שהם עזרו לאמא לקפל כביסה אתמול. הילד שמע ששאלתי על תוכן חיובי והוא סיפר לי על תוכן חיובי שדמיונו הזכיר לו. אבל צריך לדעת שבדבריו הלא הגיוניים והלא רציונלים של הילד מסתתרת אמת גדולה . לדוגמא במקרה שלנו גנוזה לה המחשבה שאין הבדל משמעותי בן כיבוד הורים , עזרה לזולת ושמירת שבת – כולם פרטים של עקרון אחד , שהוא לעשות טוב. זה מה שנשמתו של הילד מנסה בעצם להגיד – נכון ששאלתי על שבת והוא ענה לי על כיבוד הורים ,מה שבעצם הוא ניסה להגיד לי זה - שכולם מעשים טובים בעיניו. שהרי ילד שלא חושב ששבת זה דבר טוב היתה עולה לו קונטציה של דבר שלילי והיה מספר לי שהוא נפל ברחוב או משהו כזה כי זה מה ששבת מזכירה לו – כאב. ובאמת כאשר התחלתי לעבוד עם ילדים קטנים הדריכו אותי 'יודעי דבר' , אף פעם לא להגיד לילד לא נכון , אפילו ענה תשובה לא נכונה. עדיף לומר לו "יפה מאוד אבל למי יש תשובה נוספת?".
כמה ענווה אנחנו צריכים בשביל להקשיב באמת לזולת , במיוחד אם אנחנו מרגישים שהוא טיפש לעומתנו. ככל שאדם קרוב יותר לאמת אז יש לו יותר ויותר נטיה להאמין רק בעצמו ולבטל את כל דברי מי ששונה ממנו. אבל מי שנגע באמת ולא רק התקרב אליה יודע שהאמת לא נמצאת אף פעם אצל מישהו אחד , כדברי הגמרא (סנהדרין צז.) "האמת תהיה נעדרת – עדרים עדרים" , כלומר לאיש לא תהיה בעלות מוחלטת על האמת אלא היא מפוזרת אצל כולם. כך דרכה של האמת , אין לאיש בעלות עליה רק לבורא עולם.
צריך ענווה להקשיב ולנסות ללמוד מהאחרים ,למצוא את נקודת האמת בדבריהם אפילו נראים דברי הבל. נכון הדבר כפלים בבית עם האישה , כמה חשוב להקשיב למה שהיא אומרת , אפילו זה נשמע שהיא הוזה עדיין אם היא אמרה שמשהו מפריע לה , אין טעם וגם לא נכון להוכיח לה שזה לא מפריע לה. אם זה לא היה מפריע לה היא לא הייתה אומרת!. יתכן שהיא לא מגדירה נכון את הדבר אז תנסו לרדת לשורש העניין יחד . אבל העיקר באמת זה ענווה להקשיב , חייבים לדעת שאנחנו לא מושלמים ואנחנו צריכים ללמוד , הקב"ה מזמן לנו בחיים כל מני אנשים חלקם רבנים חלקם תלמידים. תפקידנו זה להקשיב וללמוד. צריך הרבה ענווה כדי להבין שאני לא מושלם, שאני חייב ללמוד כל הזמן ומכל אחד.
שנזכה ללמוד מכל אדם. אולי זה רמוז בראש חודש אלול , ראשי תבות אני לדודי ודודי לי , אני מקשיב לו והוא מקשיב לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה