בס"ד
עץ הדעת – עין רעה. ע"פ שיעורו של מו"ר הרב יהשוע שפירא
בני ישראל במדבר זכו לאכול 'מלחם האמונה' שנקרא בשם המן. חז"ל לימדונו שאחד מהניסים במאכל הזה היה שכל אחד יכל להרגיש בו איזה טעם שירצה. ובכל זאת בפרשת "חקת" מתלוננים בני ישראל לפני משה "וקצה נפשנו בלחם הקלוקל" . כיצד יתכן שמאכל שמכיל בתוכו את כל סוגי הטעמים האפשריים יתכן שימאס?!. כתגובה לתלונת העם שולח ה' את הנחשים השרפים לפגוע בעם. אומר רש"י שמקום "יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה. יבא נחש שכל המינים נטעמים לו טעם אחד ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים" מדוע דווקא הנחש?
אדם וחוה קיבלו אישור לאכול מכל פרות עצי גן עדן ורק מעץ אחד ביקש הקב"ה שלא יאכלו והוא עץ הדעת טוב ורע. הנחש פיתה את אדם וחוה לאכול מפרי עץ הדעת כנגד לרצון הקב"ה ונענש על כך "על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך" כלומר כל מה שיאכל יטעם בו אותו טעם – טעם העפר. מה פירוש הדבר ? שבכל דבר הוא מוצא חסרון , כל דבר נראה בעיניו סתמי , מיותר , יבש וטפל , משעמם כמו עפר. כלום לא מרגש ומלהיב. הכל הפך סתמי ומיותר.
מדוע אסור היה להם לאכול מפרי העץ ? מה מיוחד בעץ זה? שכל עצי הגן פרותיהם משמשים בשביל לחיות במיוחד עץ החיים שפרותיו מקנים חיי נצח, אבל עץ הדעת טוב ורע כשמו כן הוא הוא נותן לאדם לראות בכל דבר בחיים את הטוב ואת הרע. בעוד שלפני שאכלו מהעץ ראו בכל דבר רק את הטוב , את החיים שגלומים בכל עניין בבריאה – "וילכו ערומים ולא יתבוששו". לפני האכילה מעץ הדעת הם ידעו רק את הטוב כלומר בכל דבר ודבר הם ראו רק את הטוב שבו , אבל עכשיו אחרי שהם אכלו הם ראו בכל דבר גם את הרע . וממילא כלום כבר לא נראה טהור ומושלם בעיניהם, ואין רצון שלם להשקיע בכל נושא בחיים שהרי בכל דבר יש גם צד שלילי. כיוון שמי שגרם לזה היה הנחש הוא נענש באותו העונש - שבכל מה שיאכל יטעם רק טעם עפר. מאותה אכילה פרה היסטורית מעץ העת אנחנו סובלים עד היום ומוצאים בכל דבר את הרע שבו – מאבדים את השמחה הפשוטה ואת ההתלהבות בחיים. זה מקורה של העין הרעה על החיים. עכשיו מובן מדוע שלח הקב"ה את הנחשים להיפרע מבני ישראל שדיברו רעה על המן שטעמו משתנה לכל הטעמים , הוא בא להזכיר להם שאפילו שהם דור גדול וחכם שעמד על מעמד הר סיני , ואפילו שהם זכו לאכול מהמן שאי אפשר למצוא בו שום דבר רע . בכל זאת הם לא השתחררו מאותו חטא קדמון של אכילה מעץ הדעת טוב ורע. יש פה לקח גדול עבורנו. אמנם להימלט באופן טוטלי מאותו קלקול שטבוע בנו אי אפשר , אבל לפחות צריך לעשות כמה שיותר השתדלות לראות רק את הטוב שבכל דבר. ואין צורך להגיד "צריך להכיר את המציאות" שהרי טבוע בנו היצר הזה "לדעת טוב ורע" וגם אם ננסה בכל כוחנו להשתחרר ממנו לא נצליח לגמרי , ולכן תפקידנו זה להשתדל לראות בכל רק את הטוב – בכל עניין ובכל אדם. וממילא היצר הטבעי שבנו יאזן אותנו קצת לדעת ממה להיזהר ובמה כדאי יותר להשקיע , כי יש דברים טובים ויש דברים טובים יותר.
בילדים אפשר למצוא את אותה חיות שלפני החטא כיוון שהם לאו ברי דעת עדיין . כדאי לשמור בעצמו קצת ילדותיות כזו ולא לתת לעצמו לשקוע בדעת לחלוטין. כמו שאמר רבי ר' נחמן "עדיף להיות תמים ולהפסיד כמה פעמים מאשר להיות חשדן כל החיים".
עץ הדעת – עין רעה. ע"פ שיעורו של מו"ר הרב יהשוע שפירא
בני ישראל במדבר זכו לאכול 'מלחם האמונה' שנקרא בשם המן. חז"ל לימדונו שאחד מהניסים במאכל הזה היה שכל אחד יכל להרגיש בו איזה טעם שירצה. ובכל זאת בפרשת "חקת" מתלוננים בני ישראל לפני משה "וקצה נפשנו בלחם הקלוקל" . כיצד יתכן שמאכל שמכיל בתוכו את כל סוגי הטעמים האפשריים יתכן שימאס?!. כתגובה לתלונת העם שולח ה' את הנחשים השרפים לפגוע בעם. אומר רש"י שמקום "יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה. יבא נחש שכל המינים נטעמים לו טעם אחד ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים" מדוע דווקא הנחש?
אדם וחוה קיבלו אישור לאכול מכל פרות עצי גן עדן ורק מעץ אחד ביקש הקב"ה שלא יאכלו והוא עץ הדעת טוב ורע. הנחש פיתה את אדם וחוה לאכול מפרי עץ הדעת כנגד לרצון הקב"ה ונענש על כך "על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך" כלומר כל מה שיאכל יטעם בו אותו טעם – טעם העפר. מה פירוש הדבר ? שבכל דבר הוא מוצא חסרון , כל דבר נראה בעיניו סתמי , מיותר , יבש וטפל , משעמם כמו עפר. כלום לא מרגש ומלהיב. הכל הפך סתמי ומיותר.
מדוע אסור היה להם לאכול מפרי העץ ? מה מיוחד בעץ זה? שכל עצי הגן פרותיהם משמשים בשביל לחיות במיוחד עץ החיים שפרותיו מקנים חיי נצח, אבל עץ הדעת טוב ורע כשמו כן הוא הוא נותן לאדם לראות בכל דבר בחיים את הטוב ואת הרע. בעוד שלפני שאכלו מהעץ ראו בכל דבר רק את הטוב , את החיים שגלומים בכל עניין בבריאה – "וילכו ערומים ולא יתבוששו". לפני האכילה מעץ הדעת הם ידעו רק את הטוב כלומר בכל דבר ודבר הם ראו רק את הטוב שבו , אבל עכשיו אחרי שהם אכלו הם ראו בכל דבר גם את הרע . וממילא כלום כבר לא נראה טהור ומושלם בעיניהם, ואין רצון שלם להשקיע בכל נושא בחיים שהרי בכל דבר יש גם צד שלילי. כיוון שמי שגרם לזה היה הנחש הוא נענש באותו העונש - שבכל מה שיאכל יטעם רק טעם עפר. מאותה אכילה פרה היסטורית מעץ העת אנחנו סובלים עד היום ומוצאים בכל דבר את הרע שבו – מאבדים את השמחה הפשוטה ואת ההתלהבות בחיים. זה מקורה של העין הרעה על החיים. עכשיו מובן מדוע שלח הקב"ה את הנחשים להיפרע מבני ישראל שדיברו רעה על המן שטעמו משתנה לכל הטעמים , הוא בא להזכיר להם שאפילו שהם דור גדול וחכם שעמד על מעמד הר סיני , ואפילו שהם זכו לאכול מהמן שאי אפשר למצוא בו שום דבר רע . בכל זאת הם לא השתחררו מאותו חטא קדמון של אכילה מעץ הדעת טוב ורע. יש פה לקח גדול עבורנו. אמנם להימלט באופן טוטלי מאותו קלקול שטבוע בנו אי אפשר , אבל לפחות צריך לעשות כמה שיותר השתדלות לראות רק את הטוב שבכל דבר. ואין צורך להגיד "צריך להכיר את המציאות" שהרי טבוע בנו היצר הזה "לדעת טוב ורע" וגם אם ננסה בכל כוחנו להשתחרר ממנו לא נצליח לגמרי , ולכן תפקידנו זה להשתדל לראות בכל רק את הטוב – בכל עניין ובכל אדם. וממילא היצר הטבעי שבנו יאזן אותנו קצת לדעת ממה להיזהר ובמה כדאי יותר להשקיע , כי יש דברים טובים ויש דברים טובים יותר.
בילדים אפשר למצוא את אותה חיות שלפני החטא כיוון שהם לאו ברי דעת עדיין . כדאי לשמור בעצמו קצת ילדותיות כזו ולא לתת לעצמו לשקוע בדעת לחלוטין. כמו שאמר רבי ר' נחמן "עדיף להיות תמים ולהפסיד כמה פעמים מאשר להיות חשדן כל החיים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה